בישיבת הממשלה מחר, יום ראשון, יציג שר המשפטים דניאל פרידמן הצעת חוק לתיקון "חוק יסוד: השפיטה". ההצעה, כמו רפורמות אחרות שיזם השר, מעוררת תגובות חריפות מכל קצוות הקשת הפוליטית והמשפטית. הפעם נדמה כי פרידמן מבקש לפגוע במקום הכואב ביותר לבית המשפט העליון סמכותו הביקורתית והשיפוטית של בית המשפט על חוקיותם של חוקים.
פרידמן כבר אמר בעבר כי נושא יחסי הכנסת, הממשלה ובית משפט העליון טעון הסבר והבהרה: "המצב הנוכחי לפיו בית המשפט העליון הוא היחיד שמקבל החלטה על ידי הסתמכות על עקרון על או בדרך פרשנות, הוא מצב לא בריא", התבטא בין היתר.
סמכותם של בית המשפט העליון ומערכת השפיטה בישראל, הורחבה מאז נכנס אהרון ברק בשנת 95' לתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. עוד טרם כניסתו לתפקיד הנשיא, התמקדה פעילותו השיפוטית של ברק בקידום ובעיצוב "המהפכה החוקתית". המהפכה החוקתית החלה עם כניסתם לתוקף של שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות האדם: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק. ברק ראה בחוקי היסוד חוקי על, אותם לא ניתן לבטל או לשנות. בפסק דין תקדימי שכתב בשנת 1992, קבע את ההלכה הנותנת לבית המשפט סמכות לבטל כל חוק העומד בסתירה לחוקי היסוד ולזכויות אדם.
יש שאמרו כ השופט בדימוס ברק עשה שימוש לרעה במונח "פרשנות", וכי בית המשפט הפך למעשה למחוקק בישראל, כשהוא משתמש בחוקים שנחקקו בכנסת כדפי טיוטה. מאז קביעת ההלכה, השתמש בית המשפט העליון בסמכות זו חמש פעמים: ביטול סעיף בחוק השיפוט הצבאי שהסמיך שוטר צבאי לעצור חייל לתקופה של 96 שעות בלי להביאו בפני שופט; ביטול חוק הבזק שאיפשר מתן רישיון לתחנת הרדיו של ערוץ 7; ביטול סעיפים בחוק הנזיקים האזרחיים, אשר פטר את המדינה מאחריות ומתשלום פיצויים לפלסטינים שנפצעו בשוגג מכוחות הביטחון; וביטול סעיפים בחוק ההתנתקות שפגעו בגובה הפיצוי למפונים. בית המשפט המחוזי השתמש בסמכות זו פעמיים בלבד.
"הכנסת תתערב פחות"
הצעת החוק החדשה של שר המשפטים פרידמן באה להגביל את הסמכות הזו שנתן בית המשפט לעצמו, או "להסדיר בחוק את סמכויות שופטי בית משפט העליון", כמו שמגדירים זאת מקורבים לשר. על פי ההצעה, סמכותו של בית המשפט להכריז אל אי-חוקיותו של חוק תהא רק בעילות מוגדרות, כמו פגיעה בזכויות אדם בניגוד לחוקי היסוד. נוסף על כך, רק בית המשפט העליון יוכל לבטל חוק, ורק ברוב של שני שליש לפחות משופטי ההרכב. עוד על פי ההצעה, לכנסת תהיה אפשרות לעקוף את ההחלטה במקרים מסוימים.
המאבק המוחצן, החזיתי והדווקאי בין דניאל פרידמן לבין בית המשפט העליון והמערכת המשפטית בישראל, מוצג פעמים רבות כמאבק עקרוני על אופי הדמוקרטיה הישראלית. אולם האם אכן להצעת החוק העכשווית של שר המשפטים יש משמעות מרחיקת לכת, שמצדיקה תרעומת קשה מצד בית המשפט?
"הצעת שר המשפטים מבקשת לשנות את נקודת האיזון שבין הכנסת לבית המשפט העליון", מסביר ד"ר הלל סומר, מרצה בכיר למשפט חוקתי, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "ההצעה מחד מעגנת, ומאידך מקטינה במעט את הכוח שבית משפט העליון קבע שיש לו".
ד"ר סומר מוסיף כי מרבית חלקיה של הצעת החוק החדשה, מבוססים על הצעות קודמות, והיו מקובלים אף על הנשיא אהרון ברק. עם זאת, בשני נושאים ההצעה הולכת רחוק יותר ממה שהוצע בעבר בדרישה לרוב מיוחד של שופטים לצורך פסילת חוק, וביכולתה של הכנסת לעקוף את החלטת בג"ץ במקרים מתאימים. "מנגנון זה הינו שנוי במחלקות", אומר ד"ר סומר, "אולם לדעתי, במציאות הישראלית, הוא יתרום לשיח בין הרשויות. להערכתי, המקרים בהם הכנסת תתערב באופן זה יהיו מועטים ביותר, מסיבות ציבוריות ופוליטיות".