צמחונות זה רק אי אכילת בשר?

רוב האנשים, כולל לא מעט צמחונים, אם יתבקשו להגדיר צמחונות, יענו: "אי אכילת בשר". בתשובה הזו מקופלת תפיסה לפיה צמחוני הוא מישהו שנמנע מלאכול דברים מסוימים. זה מקביל להגדרת אדם שנמצא בדיאטה כמי שנמנע לאכול מאכלים משמינים. ההגדרה על דרך השלילה יוצרת תחושה של חסר, של חסך. אני חושבת שעל התפיסה הזו נבנתה והתעצמה תעשיית תחליפי הבשר. בבחינת הצמחונים, עם כל אהבתם לבשר, מנועים מלאכול אותו אבל הם יכולים – מה יכולים, צריכים – לאכול משהו שיהיה כמו, דומה בצורה ובטעם, יחליף את מקום המנה העיקרית הבשרית שמרכיבה כל ארוחה נורמלית. אם נקביל שוב לדיאטה – אסור מתוק, אסור משמין – אז יש שוקולד לא סוכר, ממתיק מלאכותי ומוצרים דלי שומן שהם כמו, ליד, להיות בלי ולהרגיש עם. ברוב המקרים, יגיד כל מי שניסה להשביע את רעבונו עם יוגורט אפס אחוז שומן, הם מבאסים ורק מעצימים את תחושת הקיפוח והחוסר.

מילא טבעול, שבנוסף למוצרים מלבבים כמו קציצות ירקות ושניצל תירס מייצרים גם שניצל מן הצומח, חזה עוף מן הצומח ונקניקיות מן הצומח, אבל זוגלובק? גם מוכרים בשר וגם מייצרים תחליפי בשר לצמחונים? ועד כמה שזה נשמע לי הזוי, זה דווקא מצליח להם. לא בזכותי - מעולם לא שקלתי אפילו לקנות מוצרים שלהם, ומאחר שלא סביר שלמקרא הכתבה הזו הם יחליטו להפסיק לייצר בשר (הם לא באמת מייצרים אותו, אגב. האמא של הבשר היא זו שייצרה אותו, או ליתר דיוק יצרה אותו), כנראה שגם בעתיד אני אשאר נאמנה למתחרים.

בעיניי, וזה לא משהו שנולדתי איתו ובטח לא קרה בין לילה כשנהייתי צמחונית, צמחונות היא משהו שונה. לא המודל הנורמטיבי שמורידים ממנו אלמנט ואז מנסים להשלים אותו בדרך לא דרך, אלא פשוט מודל שונה. יש אוכל, ומרכיבים ממנו ארוחה. אוכלי בשר לא אומרים לעצמם: אני נורא רוצה לאכול מתכות אבל אסור. מתכת לא נכללת בהגדרת האוכל עבורם. אצלי זה ככה עם בשר. זו לא אופציה, זה לא נכלל בהגדרה האישית שלי של אוכל.

לפני שהגעתי להארה הזו, הייתי יושבת במסעדות עם בן זוגי וחבריי הלא צמחונים, מסתכלת בתפריט, פוסלת כל מה שיש בו בשר ונשארת עם הצע של מנה ורבע, מה שחסך לי התלבטות. כשהתחלתי לפקוד מסעדות צמחוניות – וכיום יש הרבה כאלה – נפתח לפניי עולם שלם. כל התפריט "מותר", שום דבר לא אסור. בפעם הראשונה שאכלתי בבודהה בורגרס כמעט יצאתי בלי להזמין כלום – לא היה לי מושג איך אני אמורה להכריע בין עשרות – עשרות! – מנות כשאני כל כך רגילה לפתור את הבעיה באלימינציה (וסליחה עם כל מי שהניסוח מזכיר לו את הקורס הפסיכומטרי).

כיום, כשאני חושבת מה אני רוצה לאכול, לא קורה שעולות לי בראש נקניקיות ואז אני מתקנת את עצמי וחושבת – נקניקיות מן הצומח. אני חושבת – כריך גבנ"צ, פסטה, סלט, חביתה, לביבות כרישה, פירה, מנה פלאפל, נודלז, שוקולד. שוקולד. שוקולד. כאן אני בדרך כלל נתקעת, ויכולה להמשיך רק אחרי שאכלתי קצת (או הרבה) שוקולד. במילים אחרות, כמו בהרבה תחומים בחיים, קל יותר ומומלץ לחשוב מה כן, מה אפשר, מאשר מה לא, מה בלתי אפשרי, מה אסור (הפרי האסור מותר לצמחונים?).

המשפחה שלי עברה איתי את המטמורפוזה הזו. פעם, הייתי מסתדרת עם התוספות. כולם היו אוכלים אוסובוקו, קבב, עוף או סטייק למנה עיקרית ולי לא היתה מנה כזו. כיום בארוחות משפחתיות מכינים לפחות שניים או שלושה מאכלים צמחוניים, שיהיה לי מה לאכול על אמת. אני שמחה לציין שגם שאר האנשים בשולחן אוכלים ונהנים מהם, כך שכולנו מרוויחים – לכל אחד יש מה לאכול וכולם נהנים מהיצע מגוון יותר.