אחד הערכים האמריקאים הבולטים ביותר, שבאים לידי ביטוי במערכת הבחירות הנוכחית, הוא השאיפה התמידית לתנועה, לשיפור, להתקדמות: כלכלית, מוסרית, מדעית, חברתית, ופוליטית, מתוך אמונה בסיסית שכל עוד ישנה תזוזה קדימה העתיד יהיה טוב יותר. זהו השינוי עליו מדבר ברק אובמה, ואחריו נגרר ג'ון מקיין כשבחר את מושלת אלסקה שרה פיילין, בעיקר משום היותה האשה הרפובליקנית הראשונה שמועמדת לסגנות.
לרוע מזלה של הרוח האמריקאית האופטימית, היא נוטה לרוב להתנגש בערך אחר, לא פחות משמעותי - המציאות. וההתנגשות הזאת עשויה להיות כואבת ומפכחת. את העובדה הזו מגלה הציבור השמרני בימים אלה, ככל שפרטים נוספים מחייה של פיילין צצים ועולים ומערפלים את העתיד הרפובליקני.
אותם ערכי משפחה, ששבים ועולים בכל מערכת בחירות, קטנה כגדולה, הם עניין נחמד. בבסיסם אבא ואמא מאושרים, עובדים, יציבים, נאמנים, שמחים בחלקם ודבקים באמונתם שישו הוא הוא המושיע. הילדים שלהם כמובן ממושמעים, מנומסים ומצייתים להוריהם.
מלבד זאת, ערכי המשפחה האמריקאים, שאותם מרוממת האוכלוסיה השמרנית, שבאופן קבוע משלשלת פתקים רפובליקנים בקלפי, כולם שוללים משהו: לא להיות הומוסקסואלים, לא לקיים יחסי מין לפני החתונה, לא לבצע הפלות.
והנה, פיילין, אותה השמרנים חיבקו בחום בסוף השבוע שלאחר ההכרזה על הצטרפותה למקיין, הולכת ומתגלה כאדם בשר ודם, ולפיכך כאישה שאיננה מסוגלת למלא את כל הערכים כולם להם היא מטיפה, משום היותם זרים לחוויה האנושית. היא אמנם הביאה לעולם תינוק הסובל מתסמונת דאון, על אף שיכלה היתה לעשות הפלה, אך בינתיים בתה בת ה-17 החליטה לשכב עם בן זוגה, ונכנסה להריון. התקשורת האמריקאית קפצה על החטא כמוצאת שלל רב.
מה הערך במשפחה?
מדהים לגלות שוב ושוב איך גם ערכים אותם התקשורת לא מרוממת ובהם איננה דוגלת, כגון האיסור המוסרי על קיום יחסי מין לפני החתונה, הופכים לסיפור מרכזי כשמדובר בפוליטיקאית שמרנית שחייה אינם מושלמים. התקשורת, מבלי משים, שיחקה לידי אותם ערכי משפחה להם היא בזה כביכול, בכך שהפכה אותם לדבר שראוי לשפוט על פיו מועמדת לסגנית הנשיא. זאת מבלי להבחין בכך שהחלטותיה הקלוקלות של בריסטול פיילין בת ה-17 לא סותרות את אמונותיה של האם.
כי בריסטול לא תעשה הפלה וצפויה להתחתן עם האב הלא מאושר במיוחד, לוי ג'ונסטון. כך שכל שנותר לשאול הוא מהו הסקנדל? אנחנו לא חייבים להתנגד להפלות, אבל חובה עלינו לכבד את אלה שכן, לאור העובדה שאמונתם אינה פוגעת באיש.
בעצם, ההתעסקות האובססיבית בקלקלתה של פיילין מפספסת פעמיים את מטרתה. הרפובליקנים, מצידם, הציגו חזית אנושית יותר, בעודם מגלים הבנה לקשיים של משפחה שלא מצליחה למלא את כל שאיפותיה. כי גם הורים מסורים ומלאי אידיאולוגיה, אם אמנם הם כאלה, יכולים לגדל ילדה שתפעל בניגוד גמור לכל מה שלימדו אותה בבית בשל היותה, ובכן, ילדה. רגע לפני שמקיין מתחיל לצנוח בסקרים בעקבות חילול ערכים בהם אלו שמקלסים את סגניתו אפילו לא מאמינים, כדאי להחזיר את הדיון לשיקול דעתם של המועמדים, ולא לזה של ילדים בני 17.