פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סבתא לרוז ב-2007: "אני יודעת שאת עצובה"

      רמז נוסף לחייה הקשים של רוז מתגלה במכתב שנשלח על ידי הסבתא ב-2007, והגיע לידי וואלה! חדשות. "הגיוני שתהיי לפעמים מדוכדכת"

      מכתב שהגיע לידי וואלה! חדשות מספק הוכחה נוספת למצב הנפשי הירוד בו היתה נתונה הילדה הנעדרת רוז פיזאם עוד לפני שהגיעה לישראל. המכתב, שנשלח לרוז על ידי סבתה, איזבל דייה, אמה של האם מארי פיזאם, נכתב באוגוסט 2007, כשרוז עוד היתה בחזקתו של אביה, בנג'מין, בצרפת. "את יכולה להיות עצובה, זה קורה לכולם, גם למבוגרים", כתבה הסבתא לרוז, "את יודעת שאני כאן, ושאת יכולה להתקשר אליי כל הזמן בשביל שאקשיב לך או שארגיע אותך". איזבל חותמת על המכתב במילים "סבתא פופט" (סבתא בובה) - כינויה בפי רוז.

      המכתב רומז על המאבק המשפטי שהתחולל באותה תקופה בנוגע לניסיונה של אשתו של בנג'מין, להרחיק מהילדה את הסבתות, איזבל ובטי: "אבקש משופט הילדים שיאפשר לי לראות אותך לעיתים קרובות יותר, ואני מקווה שיסכים", כתבה. הסבתא תיארה במכתב גם את תחושותיה הקשות של רוז נוכח הריחוק מהאם מארי, ששהתה בישראל: "אני יודעת שהיית עצובה מאוד, אני יודעת שקשה לך מאוד לדעת שאמא שלך נמצאת בארץ מאוד רחוקה, וזה הגיוני שאת תהיי לפעמים עצובה ומדוכדכת, ילדתי הקטנה. את יודעת שהסבתות שלך נמצאות קרוב אליך, אבל לא מחליפות את אמא שרלוט (מארי)".

      עם זאת, ציינה הסבתא, כי סמוך לכתיבת המכתב דווקא חל מפנה חיובי במצב רוחה של רוז: "אני כל כך שמחה כשהמצב רוח שלך טוב כשאת משחקת עם חבריך הקטנים, וכשאת לא עצובה".

      הסבתא גם גוללה במכתב את חוויותיה המשותפות עם רוז: "כמה שאני שמחה שבילינו קצת זמן יחדיו ביום חמישי, וגם שמחה שאת אוהבת את המעיל החדש שלך. הפגישה שלנו ביום חמישי עברה מהר מאוד, אבל עדיין היה לנו זמן לאכול גלידה".

      חודשים ספורים לפני מועד המכתב, הועברה רוז לבית יתומים בצרפת לאחר שעלה החשד כי ג'ניפר, רעייתו של אביה הביולוגי בנג'מין, נהגה להתעלל בה. איזבל עתרה לבתי משפט לענייני משפחה בצרפת וביקשה להעביר את רוז לחזקתה, אולם בקשתה נדחתה ורוז הועברה לחזקתה של אמה, מארי, והשתיים הגיעו יחד לישראל בדצמבר 2007. מספר חודשים לאחר מכן, לפי החשד, נרצחה רוז על ידי סבה, רוני רון.

      בראיון שהעניקה איזבל לעיתון הצרפתי "לה פריזיאן" עם חשיפת הפרשה, היא הפנתה אצבע מאשימה לעבר בתה, מארי: "אינני יודעת אם בתי יודעת מה קרה לרוז, אינני יודעת. אולם זה לא משנה, היא ראויה לעונש בין כה ובין כה, כשותפה של המשוגע הזה שהרג את הנכדה שלי". היא גם תיארה את מצבה הנפשי של רוז לאחר הגעתה לישראל ואמרה: "רוז החלה להשתנות , היא היתה עצובה, מפוחדת מכל דבר, ונראתה בסבל עמוק".

      המכתב המלא

      שלום רוז הקטנה,

      אנחנו ביום ראשון, מזג האוויר נפלא, הים יפה מאוד, אין רוח, השמש נעימה! אני בטוחה שכבר הנחת את משקפי השמש על קצה האף שלך! הו, כמה שאני שמחה שבילינו קצת זמן יחדיו ביום חמישי, וגם שמחה שאת אוהבת את המעיל החדש שלך!

      הפגישה שלנו ביום חמישי עברה מהר מאוד, אבל עדיין היה לנו זמן לאכול גלידה. אני יודעת שהיית עצובה מאוד, אני יודעת שזה קשה מאוד בשבילך לדעת שאמא שלך נמצאת בארץ מאוד רחוקה, וזה הגיוני שאת תהיי לפעמים עצובה ומדוכדכת, ילדתי הקטנה.

      את יודעת שהסבתות שלך נמצאים קרוב אליך, אבל לא מחליפות את אמא שרלוט (מארי פיזאם).

      אתמול התקשרתי אליך ודיברת איתי, אני יודעת שאת מרגישה הרבה יותר טוב. אני כל כך שמחה כשהמצב רוח שלך טוב וכשאת משחקת עם חבריך הקטנים, וכשאת לא עצובה.

      אבל את יכולה להיות עצובה, זה קורה לכולם, גם למבוגרים, גם לסבתא פופט (איזבל). אני יודעת שאת שמחה כשמבקרים אותך ואני מקווה שנתראה בקרוב. אבקש משופט הילדים שיאפשר לי לראות אותך לעיתים קרובות יותר, ואני מקווה שיסכים.

      את יודעת שאני כאן, ושאת יכולה להתקשר אליי בכל הזמן בשביל להקשיב לך או להרגיע אותך, את נמצאת לי בתוך הלב לתמיד. אל תשכחי לעולם שסבתא פופט עושה הכל ותעשה הכל שתהיי שמחה.

      אני מחבקת אותך חזק בזרועותיי, נסיכתי הקטנה, ושולחת לך המון פינוקים. אתמול בערב היו כוכבים מאוד יפים בשמיים, שלחתי לך הרבה אהבה, מקווה שראית אותה.

      שולחת לך הרבה נשיקות ומלא פינוקים,

      סבתא פופט.

      נ.ב

      צירפתי גלויה חדשה כדי לקשט את החדר שלך, אני חושבת שהיא תמצא חן בענייך כשתגלי מי כתב אותה.