לנשים שממשיכות לעסוק בפעילות גופנית לאחר שאובחנו כחולות בסרטן השד, ואפילו לאלו שמתחילות לשמור על הכושר מיד לאחר הגילוי, סיכוי גבוה יותר לשרוד את המחלה, כך עולה ממחקר חדש שהתפרסם בארצות הברית. לדברי ראש המחקר הדוקטור מלינדה ל. אירווין מאוניברסיטת ייל לרפואה בקונטיקט, "כל כושר עדיף מלא כלום. מצאנו תועלת רבה שהעניקו אפילו כמה תרגילי כושר מועטים".
עשרות מחקרים בעשרים השנים האחרונות הראו שפעילות גופנית מפחיתה את הסיכוי לחלות בסרטן השד בכ-40 אחוזים, בעוד מחקרים שהתפרסמו לאחרונה מצאו שהפעילות הגופנית מסייעת באופן משמעותי להתגברות על המחלה. כדי להבין בצורה טוב יותר את התזמון והכמות של הפעילות הגופנית שנחוצה כדי לשפר את סיכויי ההישרדות, צוותה של אירווין חקר 933 נשים שאובחנו כחולות בסרטן בין השנים 1995-1998, ועקב אחריהן עד שנת 2004.
הסיכוי למות מהמחלה ירד ב-64 אחוזים
מהמחקר עלה כי לנשים שעסקו בפעילות גופנית המקבילה לשעתיים עד שלוש של הליכה מאומצת בכל שבוע בשנה לפני שחלו, ירד הסיכוי למות כתוצאה מהסרטן ב-31 אחוזים לעומת הנשים שלא עסקו כלל בכושר טרם אובחנו כחולות. שנתיים לאחר הגילוי, לכל אישה שקיימה פעילות ספורטיבית כלשהי ירד הסיכוי למות מהמחלה ב-64 אחוזים לעומת הנשים שלא עסקו בכושר כלל באותה נקודה, בעוד אותו הסיכוי לנשים שהמשיכו לקיים פעילות פיזית המקבילה להליכה מאומצת כשעתיים בשבוע ירד ב-67 אחוזים.
נתון מעניין אחר הראה שסיכויי הנשים שהיו פעילות פיזית והפסיקו לקיים פעילות גופנית לחלוטין למות היה גדול פי ארבעה מהזה של נשים שלא היו פעילות כלל ונשארו באותו המצב. אך סיכוייהן למות של נשים שהחלו לעשות בכושר רק לאחר הגילוי ירד ב-45 אחוזים.
אירווין טוענת כי על כל אשה שאובחנה כחולה במחלה, לפנות זמן באופן מיידי לפעילות גופנית כלשהי. לטענתה, מספיקה רבע שעה של הליכה פעם ביומיים כדי להתחיל ולהיכנס לכושר. מלבד סיכויי ההחלמה, הפעילות הגופנית מסייעת במלחמה גם כנגד מחלות כלי הדם והלב שמתלוות פעמים רבות לטיפולים בסרטן. "אני מקווה שהמחקר יראה עד כמה פעילות גופנית חשובה", סיכמה אירווין.