שתו לי, אכלו לי

אחד המכשולים הגדולים שעומדים בפנינו ביצירת המציאות הרצויה הוא עמדה של קורבנות. לכולנו יש תחושת קורבנות במינון זה או אחר במצב מסוים, מול אדם זה או אחר. למרות שיש בנו פחד להיות קורבן ולמרות שזו תחושה של חולשה ומסכנות, לפעמים אנחנו מעדיפים להשתמש בה כדי לקבל תשומת לב, כדי שיוותרו לנו ובעיקר בשביל לא לקחת אחריות.

לא נתנו לי, לקחו לי, לא עשו לי, לא אמרו לי, בדיוק כשהגיע תורי נגמר להם, הורי האשימו אותי, המורים הענישו אותי בחוסר צדק, הגוף שלי בגד בי, אין לי - זמן, כסף, כוח ועוד, כל אלה הם חלק מעמדה פנימית של קורבנות.

תחושת הקורבנות בדרך כלל מתחילה בילדות, בכמה סוגי מצבים: כשלא קיבלנו את מה שרצינו, כשאדם בוגר האשים והעניש אותנו על לא עוול בכפנו, או כשאסרו עלינו להביע את דעתנו או רגשותינו. כל המצבים האלו העלו בנו כעס, גרמו לנו להרגיש שאין לנו שליטה על גורלנו ושיש כוחות חזקים מאיתנו שמכתיבים את מה שיקרה לנו.

למעשה, הרגשנו פחד. זהו פחד שלא נסתדר במרחב הזה שנקרא חיים, אחר כך פחד להביע את דעתנו בפני אחרים ולבסוף פחד לעשות - ליצור. היום, אם לא נעמוד מול אנשים שמנסים להכתיב לנו, לא נתחזק ולא נלמד להרגיש ולהפעיל את העוצמה והכוח שלנו, לא נצליח לקחת אחריות לפעול למען עצמנו ואז תמיד נישאר קורבנות. קורבן גם מקרבן אחרים, מתוך תחושה של "מגיע לי", לקחו ממני אז עכשיו חייבים לי. זוהי עמדה פסיבית, מכעיסה ומחלישה, ולכן גם מעכבת אותנו מליצור.

מטופלת שלי, גלית (שם בדוי), לא הצליחה ליצור מערכות יחסים טובות עם גברים. היא כל הזמן התלוננה שהבעיה היא שגברים לא מבינים אותה ולא רואים מי היא באמת. גלית סבלה מזה שהיא כבר לא חתיכה כפי שהייתה בצעירותה וחשבה שעיקר הבעיה היא שהוריה לא נתנו לה חום בילדות ולכן היא דורשת חום מגברים.

לאחר טיפול ארוך ועמוק, גלית ראתה והסכימה להודות בפני עצמה שהיא בעצם שונאת גברים למרות שהיא צריכה אותם. גלית לקחה אחריות להסיר את השנאה והכעס שיש לה כלפי גברים, והיום בגיל 37, אחרי עשרות ניסיונות לא מוצלחים ליצור זוגיות ותחושת בדידות ארוכה, יצרה גלית זוגיות טובה עם גבר שאוהב אותה.

בכדי לצאת מתחושת הקורבנות עלינו להבין כמה דברים:

1. כדי לשנות את עמדת הקורבנות עלינו להיות בעמדה של לקיחת אחריות על המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו.

2. בסופו של דבר חווית הקורבנות איננה עונש, אלא סוג של זרז, שמטרתו לעורר בנו תכונות כמו: אומץ, אמת, עוצמה, עשייה והערכה עצמית.

3. כשיש לנו תפישה שמישהו אחר עשה לי משהו רע, זה אומר שהכוח נמצא שם בחוץ, אצל מישהו אחר. אבל זה לא כך: היום כשאנחנו כבר לא ילדים, הכוח לשנות את עצמנו נמצא בידיים שלנו ותלוי רק בנו.

1. רשום לפניך: מתי הרגשת קורבן במשך חייך, מול מי? האם יש מקומות דומים שחוזרים על עצמם?
2. היה כנה ורשום במה אתה תרמת לכך שינצלו אותך? לפעמים תרומתנו היא בשתיקה או בהסתרת התחושות שלנו.
3. חפש הזדמנויות לעצור את אלה שמקרבנים אותך, עמוד מול אלה שמנצלים אותך. תצטרך לדבר איתם כשאתה פוגש אותם, או לכתוב להם ולו בכדי להשאיר את המכתב במגירה.
4. בהתחלה קשה לנו לעמוד מולם, כי זה שנים שאנחנו פוחדים מהם ולכן אני רוצה להציע לך תרגול.

עשה את תרגיל "ההתחברות לאני הפנימי" (הנמצא במעגל הרצון) במשך שתי דקות. דמיין מולך את אותו אדם שמקרבן אותך בסיטואציה מוכרת, תקשיב למלים שלו, לתנועות הגוף שלו ושים לב איך אתה מרגיש. שאל את עצמך: אילו יכולת מה היית אומר לאותו אדם? עכשיו, בעיני רוחך אמור לו את האמת שלך, בשביל כל הפעמים שרצית לעצור אותו ולא עצרת, בשביל כל הפעמים שרצית להגן על עצמך ופחדת. יותר מהמלים חשובה הבעת הרגשות שלך. חזור על התרגיל הזה במשך כמה ימים רצופים, או לפני שאתה עומד לפגוש את אותו אדם. תרגול זה ייתן לך בטחון. שים לב - התחלת ליצור את המציאות החדשה שלך.

אם זה אפשרי, דבר עם אותו אדם ישירות. בטח תרגיש פרפורים בבטן, פיק ברכיים, זה טבעי. זה לא אומר שאתה לא צודק או לא מסוגל, זה רק אומר שאתה לא רגיל לעמוד מול החיכוך התוקפני הזה. דע לך שאתה הולך בדרכם של האמיצים, הם עושים את מה שנכון גם כאשר קשה וגם כשהם פוחדים.

אתם תהיו מופתעים להרגיש כמה אתם עוצמתייים וכמה אתם מסוגלים להגן על עצמכם, זאת זכותכם מלידה ואף חובתכם. בהצלחה!