הברק שבעיניים

מועמדותו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב מקבלת השבוע גושפנקא בוועידת המפלגה הדמוקרטית. הצלחתו עד כה מרשימה ביותר, אך קשה בינתיים להעריך את משמעויותיה.

הרי במהלך 80 השנה האחרונות השתעשעה המפלגה הדמוקרטית בשבירת כלים בנוגע למועמדים אתניים, אבל הניסיונות לא הניבו פירות אלקטורליים. לפני 28 שנים נבחרה מועמדת לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית - ג'רלדין פררו; לפני 8 שנים היה זה היהודי ג'ו ליברמן שרץ כמועמד הדמוקרטים לסגן הנשיאות; וכבר ב- 1928 הדמוקרטים העמידו קתולי, אלפרד סמיט, שהיה אז מושל מדינת ניו יורק, כמועמד לנשיאות. בכל המקרים הללו הרפובליקנים נבחרו ולכן החסימה האתנית, ששומרת את הבית הלבן לגברים לבנים פרוטסטנטים, ניצבה איתן.

יכול להיות שהדוגמה של אל סמיט (ב- 1928) מציבה לוח זמנים רלוונטי לדברים המתרחשים בפוליטיקה האמריקאית של היום. זה לקח יותר מ-30 שנה עד שנכנס אל הבית הלבן אדם קתולי, ג'ון קנדי. אם אובמה יפסיד בעוד חודשיים, מועמדותו תיתפס בעיני רבים בארה"ב כמעין גחמה. הפעם הבאה שהבוחרים יתחבטו אם לאפשר לאדם שחור להיכנס לבית הלבן עלולה להגיע רק בעוד שנות דור.

אף אחד לא באמת יודע מה יהיה בנובמבר, והסקרים ימשיכו להתהפך לאחר ועידת הרפובליקנים והעימותים הטלוויזיוניים בין אובמה לג'ון מקיין. עם זאת, לאובמה יש סיכוי לא רע להיבחר, ויש לכך מספר הסברים.

א) הקמפיין - לפני מספר שבועות אובמה התפתה להתעמת עם מקיין בסוגיית הגזע. הוא לא היה צריך לומר שפרצופו אינו דומה לאלה של הנשיאים לשעבר המופיעים בשטרות דולרים. אך לרוב הוא מפגין אינסטינקטים פוליטיים חדים ביותר. בתקופה שבה אזרחים בארה"ב מחפשים "שינוי" בניהול מלחמה בלתי מוצלחת בעיראק, או במחירי הדלק, מניף אובמה את הסיסמאות הנכונות. לפני כמה ימים שבתי מביקור בארצות הברית. כאשר שאלתי כמה מאוהדי אובמה לאיזה "שינוי" הם מקווים – התברר כי לא התכנים אלא רוח הקריאה של אובמה מרוממת את תומכיו.

ב) האינטרנט - אובמה הוא פוליטיקאי הייטק. פרשנים כבר ייחסו את ניצחונו המפתיע על הילרי קלינטון ליכולות של מחנהו להשתמש באינטרנט. קלינטון, כמו מקיין, שייכת לדור הזקן שרגיל לגייס כספים באירועים ציבוריים מסורבלים - אובמה וחסידיו הצעירים מתרימים בזריזות במדיום הווירטואלי. בביקור שלי בארה"ב נתקלתי בבני נוער שבתשובה לשאלה "מה עשית בחופש הגדול", ענו: עבדתי בשביל אובמה באינטרנט.

ג) היריב - נכון לעכשיו מקיין מנהל קמפיין עייף ומשתקף לרבים בארה"ב כמועמד זקן ואנונימי. יש לו קשיים באיחוי הקרעים במפלגתו, בעיקר בין המרכז השמרני-הדתי הרפובליקני לבין השקפתו העצמאית בנושאים חברתיים רגישים. האסטרטגיה שלו טרם הובהרה: יתכן שמקיין יהמר על כך ששמרנים במפלגתו יתמכו בו בכל מחיר ואז הוא ינקוט בגישה ליברלית. לעת עתה, נראה שהקמפיין הרפובליקני נטול חזון. ברמה המעשית, סטיקרים של אובמה כבר מופיעים על פני מכוניות בכל ארה"ב, ואילו למועמדות של מקיין אין כמעט זכר בנוף ארה"ב.

ד) הדמוגרפיה - אובמה הוא שבשבת של מגמות דמוגרפיות גוברות בארה"ב. באמצע אוגוסט הודיעו רשויות המפקד הלאומי בארה"ב כי עד שנת 2042 - היספאנים, אסיאנים, אמריקנים-אינדיאנים ותושבי האיים באוקינוס השקט יהוו את הרוב במדינה. כלומר, צבעו של אובמה הוא זה של הרוב מתגבש במדינה. עם זאת, אותם פקידי רשויות מדווחים על עלייה של 2 מיליון אנשים מדי שנה שמתארים את עצמם כלבנים. מגמה זו מוסברת על רקע נטייתם של אמריקנים היספאנים או אסיאתים לתפוס את עצמם כחלק מהממסד הלבן. בקיצור, המפקד האמריקאי מציג את תעודת הזהות של ברק אובמה: המועמד הדמוקרטי הטרי מגלם תהליכים חברתיים בולטים בארה"ב. יתכן שהם אשר ינחיתו את אובמה בבית הלבן בעוד חודשיים וחצי.

ד"ר מתיו סילבר הוא ראש החוג ללימודים רב תחומיים במכללה האקדמית עמק יזרעאל ושב באחרונה מביקור מולדת בארצות הברית.