השאלה הקשה ביותר שעולה מפרשת הילדה רוז היא היכן היו שירותי הרווחה והמשטרה. כיצד ייתכן כי עבר זמן רב כל כך מאז הפעם האחרונה בה נראתה הילדה רוז ועד שהרשויות והמשטרה הבינו כי מדובר במקרה חירום ויש לפעול בדחיפות? סקירה של השתלשלות האירועים מצביעה על מספר כשלים.
הפנייה הראשונה הגיעה למועצה לשלום הילד. מירה קרני, מנהלת פניות הציבור במועצה הלאומית לשלום הילד סיפרה לוואלה! חדשות: "הגיע אלינו דיווח בקשר לילדה מנתניה, שדיבר על כך שיש חשש שההורים הכניסו אותה למסגרת שלא מתאימה לצרכים שלה". מספרת קרני. "זה היה כיוון התלונה. לא היה שום חשד לפלילים או לרצח. במקביל הגיעה פניה עקיפה מהמשפחה בצרפת. העברנו את הפנייה עוד באותו יום לשירותי הרווחה בנתניה. המחשבה שלנו הייתה שיזמנו את ההורים ויגמרו את העניין, לא העלינו על דעתנו שהמצב חמור יותר".
גם מאגף הרווחה בעיריית נתניה לא חשבו כי התלונה השגרתית שהגיעה אליהם תהפוך תוך זמן קצר לאחת הפרשיות המזעזעות בתולדות המדינה. " ב-23 ביולי הגיע הפקס מהמועצה לשלום הילד" מספרת ורדה טרייסר, עובדת סוציאלית ופקידת הסעד העירונית . "ממש באותו זמן הגיעה למשרדנו סבתא של הילדה, מתנדבת בעצמה באגף הרווחה וסיפרה לנו על המקרה. הרושם שהתקבל מדבריה הוא כי לא היה מדובר במקרה חירום אלה במקרה של סכסוך פנימי במשפחה בו מונעים מסבתא לראות את נכדתה. היא סיפרה כי ישנה אפשרות שהילדה סגורה בפנימייה וביקשה שנאתר אותה. הסברנו לה כי אין לנו אפשרות כזאת וייעצנו לה לפנות למשטרה".
"השומר סיפר שלא ראה ילדה אחת למעלה מחודש"
באגף הרווחה טוענים כי לאחר יומיים התקשרה עובדת סוציאלית לסבתא וגילתה שהיא כלל לא פנתה למשטרה. לטענתם, העובדת הסוציאלית הפצירה בסבתא לגשת בכל זאת לתחנה וזאת הבטיחה שתעשה כך. אחרי יומיים התקשרה העובדת הסוציאלית פעם נוספת לסבתא ושוב התברר כי היא לא הלכה למשטרה. בשלב זה העברנו דיווח בפקס למשטרה על המקרה. בנוסף פנינו לשגרירות הצרפתית לקבל מידע על המשפחה. "המשטרה ביקשה שהסבתא תגיע לתחנה ותתלונן בעצמה". מספרת טרייסר.
לטענת אגף הרווחה, המפנה הגדול בפרשה הגיע כאשר הוחלט לשלוח עובדת סוציאלית לביקור בית אצל המשפחה. "ההורים לא נכחו בבית והעובדת תחקרה את השומר בבניין", מספרת טרייסר. "השומר סיפר כי למשפחה יש שלוש ילדות שאחת מהם הוא לא ראה למעלה מחודש. הדבר הדליק נורה אדומה. פנינו למשטרה ורק אז נשלחה הניידת הראשונה לבית ההורים".
"הפכנו למדינה מנוכרת"
אז מי בעצם אשם במחדל? דוקטור יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד, מעדיף להפנות אצבע מאשימה לחברה הישראלית כולה. בראיון לוואלה! חדשות אומר קדמן: "בעבר חשבתי שמקרה כזה יכול לקרות רק במדינות אחרות, מדינות מנוכרות. הייתי בטוח שישראל מדינה שונה. אני מודאג מכך שהרשתות החברתיות הצפופות שלנו מתפרקות ושישראל הופכת להיות מדינה מנוכרת".
קדמן לא מסיר את האחריות מהרשויות. "אני לא שקט ולא בטוח שמקרה כזה לא יכול לחזור. אני חושש שגם במערכות הממוסדות, קרי החינוך הבריאות הרווחה יש ילדים שנעלמים ולא יודעים עליהם. ללא פניה אלינו, וזאת בשלב מאוחר יחסית, יכול להיות שלעולם איש לא היה יודע שרוז נעלמה".
טרייסר מודה במגבלותיהן של הרשויות. " שירותי הרווחה יכולים לדעת על מקרים מסוג זה רק ממידע שמועבר אליהם. אם זה מבית הספר, מהגן, המשטרה או הכי חשוב - מהקהילה עצמה. עד שהגיעה אלינו הפנייה מהמועצה ובמקביל מהסבתא לא ידענו בכלל על רוז".