פרשות היעלמות הילדים שהסעירו את ישראל

סיפור היעלמותה של רוז בת הארבע, שמשטרת ישראל הגדירה כ"פרשה שתזעזע את המדינה", מזכיר בדבר מה מקרי היעלמות נוספים של ילדים שהצליחו לזעזע את אזרחי ישראל.

החיפושים אחרי רוז נמשכים. מהמשטרה נמסר כי גובהה של הילדה הוא 80 סנטימטרים, מבנה גופה רזה, שיערה שטני ועיניה כחולות. כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש ליצור קשר עם המשטרה, שפתחה מוקד טלפוני מיוחד הזמין 24 שעות, בטלפונים 08-9279466, 08-9279575 או לתחנת המשטרה הקרובה לביתו.

בשנת 1980 התפרסמה בישראל פרשת חטיפת ילד שהסעירה את המדינה. אורון ירדן בן שמונה נעלם מבית הוריו שבסביון בחודש יוני. עדים אמרו כי ראו אותו עולה למכונית שנהגה לבש מדים. זמן מה לאחר העלמותו הגיע שיחת טלפון לבית הוריו ובה דרש החוטף כופר תמורת שחרור בנם. הזעזוע בציבור היה כה גדול, עד שמנחם בגין, ראש הממשלה דאז, החליט לפנות לחוטף מעל גלי האתר בבקשה לשחרר את החטוף.

משטרת ישראל ניסתה ללא הועיל לאתר את אורון וחוטפו. לאחר שהחליטו כי אין מוצא אחר, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר שדרש, שני מיליון לירות. החוטף דרש שהסכום יונח ליד שכונת "נווה נאמן" בהוד השרון. על פי דרישת החוטף, הניח אביו של אורון את הכסף בשעת לילה בחבית שהחוטף סימן קודם לכן. על החבית נערכה תצפית, אך לא הצליחו לזהות את החוטף.

למרות שהחוטף הצליח לקחת את הכסף בחסות החשכה, אורון לא שוחרר. תוצאות תשלום הכופר ואי השבתו של אורון הכו את הציבור בתדהמה. בניסיון לאתר את החוטף שלקח את הכסף, הפיצה המשטרה את מספרי השטרות בבנקים. עקב כך, נעצר צבי גור, תושב נתניה. הוא הודה בחטיפת אורון והוביל את החוקרים לגופה שנקברה בשדה ליד "בית גולדמינץ" בנתניה.

בחקירתו סיפר גור כי ביצע את השיחות מטלפונים ציבוריים ברחבי הארץ, כשאורון במכוניתו. לדבריו, הילד נחנק כשהושאר בתא המטען של המכונית. למרות שלא הוכח מעולם האם אכן גרסתו של גור נכונה או שהוא חנק את אורון במו ידיו, גור הואשם ברצח ונגזרו עליו 48 שנות מאסר בפועל. הרצח הצליח לזעזע את אזרחי ישראל ונחשב עד היום כאחד ממקרי הרצח המתועבים בתולדות המדינה.

בשנת 1982, שנתיים בלבד לאחר פרשת אורון ירדן, נרצחה נאוה אלימלך, בן 11 מבת ים. בחודש מרץ יצאה אלימלך מבית הוריה בדרכה לבקר חברה ונעלמה. לאחר שלא הגיעה לבית חברתה, החלו החיפושים אחריה שלא העלו דבר. 10 ימים לאחר היעלמותה, מצאו מתרחצים בחוף הים את ראשה בתוך שקית ניילון.

בתקופה שלאחר מכן נמצאו חלקי גופה האחרים של אלימלך, גם הם בשקיות ניילון, בחופים ברחבי הארץ. פרשת רצח של נאוה לא פוענחה מעולם. הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, טען שנה לאחר מכן שהרצח בוצע על רקע לאומני, אך לא הצליח לבסס את דבריו.

מקרה רצח נוסף שהכה גלים בציבור התפרסם בשנת 1983. עקבותיו של דני כ"ץ, תושב חיפה בן 14, נעלמו בחודש דצמבר לאחר שיצא לבקר את חברו בעיר. לאחר שלושה ימים של חיפושים, נמצאה גופתו במערה בקרבת היישוב סכנין. על הגופה היו סימני חנק ותקיפה מינית. סמוך למערה בה נמצאה הגופה, נמצא מכתב שהוביל את חוקרי המשטרה אל סמיר גנאמה מסכנין.

למרות שבתחילה הכחיש את החשד, הודה גנאמה לאחר מספר ימים במעשה ואף הפליל את ארבעה בני אדם נוספים שסייעו לו בכך- עלי גנאיים, עאטף סביחי, אחמד קוזלי, ופתחי ג'נאמה. בית המשפט גזר על החמישה מאסר עולם באשמת רצח.

בניגוד לשלושת מקרי הרצח האחרים, איש לא יודע מה עלה בגורלה של אלכסנדרה (סשה) ברנדט. בחודש נובמבר בשנת 1994, שבועיים בלבד לפני יום הולדתה ה-10, נעלמה ברנדט, שהמתינה לאחותה הקטנה מחוץ לשער בית הספר ברמת גן. חברתה שהייתה במקום סיפרה כי היא הלכה אחר גבר שניגש אליה. הוריה של אלכסנדרה, עולים חדשים מאוקראינה, נחקרו במשטרה אך מהמשטרה נטען כי הם אינם חשודים בהיעלמותה.

בעקבות ההיעלמות נחקרו במשטרה עשרות חשודים הידועים כפדופילים, נוהלו מספר חקירות סמויות וחיפושים רבים הוצאו לפועל, אך עד היום לא העלו דבר. חוקרים פרטיים נשכרו כדי לסייע באיתור הילדה. מספר חשודים נעצרו במהלך השנים, אך למרות שהמשטרה בדקה את כל הרמזים שעלו בחקירות, לא נמצא קצה חוט שיוביל לפיענוח ההעלמות.

תמונתה של אלכסנדרה, שהייתה אמורה לחגוג את יום הולדה ה-25 השנה, עדיין מופיעה באתר הנעדרים של משטרת ישראל.