פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תנאים מוגזמים ושכר מנופח - כך תופח תקציב הביטחון

      אנשי הקבע משתכרים עשרות אחוזים ויותר ממקביליהם במגזר הציבורי. מ-1994 זינק השכר הריאלי של האלופים בצה"ל ב-94%

      "לישראל אין את הלוקסוס לקצץ בביטחון", אמר שר הביטחון אהוד ברק בשבוע שעבר נוכח ההצעה לקצץ בתקציבו של הגדול במשרדי הממשלה. עם זאת, תלי תלים של הסברים אינם יכולים להסתיר אמת פשוטה: הסיבה למצוקה הגוברת של תקציב הביטחון נעוצה בעלויות כוח אדם מנופחות בדרגות הביניים ובדרגות הגבוהות. לא רק איומי אחמדינג'אד מובילים לעלייה התלולה בתקציב מערכת הביטחון, אלא גם תנאים מוגזמים ומבנה מעוות של מערכת השכר.

      מנתונים שהגיעו לידי TheMarker עולה כי הבדלי השכר בין עובדי השירות הציבורי למקביליהם בצבא הקבע - שאינם קרביים - גדולים מאוד, ולעתים אף עולים על 100%. קחו לדוגמה את א', משפטן צבאי ממוצע בדרגת סגן אלוף שמקבל בכל חודש משכורת נאה של 25,663 שקל (ברוטו). כמה רחובות ממנו, בפרקליטות מחוז תל אביב, עובד עורך הדין הציבורי הממוצע ב', הנהנה מדירוג מקביל אך משתכר 15,281 שקל בלבד - 40% פחות משכרו של א'.

      שניהם לא יחזיקו ככל הנראה ברובה במלחמה הבאה, אך הם חיים בשני עולמות נפרדים. בגיל 45 יפשוט א' את המדים הירוקים ויפתח בקריירה שנייה. גמלתו תסתכם בכ-11.8 אלף שקל בחודש; שכרו של ב', שימשיך לעבוד, יהיה גבוה רק ב-3,500 שקל מגמלת הפנסיה של א'.

      פערים מנקרי עיניים

      מאחורי כל לוחם במערכת הצבאית, ששכרו הגבוה עשוי להיות מוצדק על ידי רמת הסיכון הכרוכה בתפקידו, מסתתרים כשלושה חיילי קבע המשרתים בתפקידי מטה, שמשכורתם בדרגות הביניים ומעלה גבוהה באופן משמעותי מזו הנהוגה בשירות הציבורי. משפטנים בתפקידי "ג'ובניקים", למשל, זוכים בשכר הגבוה ב-31%-87% מהשכר המקביל במגזר הציבורי.

      דוגמה נוספת: מהנדסים צבאיים לא קרביים זוכים בשכר גבוה ב-41%-61% ממקביליהם בשירות המדינה. כך, למשל, מהנדס בדרגת סגן אלוף משתכר כ-23,258 שקל - 61% יותר מהשכר הממוצע של מהנדסים בשירות המדינה, שרואים בתלוש השכר סכום של כ-14,483 שקל בלבד.

      גם מקומם של הנגדים לא נפקד ממציאות השכר החריגה. ביום שחרורו יעמוד שכרו של אחראי המשמעת ביחידה עורפית על 17,170 שקל בחודש בממוצע - גבוה יותר משכרו של המשפטן ב' וגבוה ב-116.4% משכרו של אב הבית, המקביל במגזר הציבורי, שמשתכר כ-7,933 שקל בלבד.

      מיליונרים בפנסיה

      שכרם של חיילי הקבע העורפיים של צה"ל מחוויר אל מול ההתחייבויות הפנסיוניות הגדלות במהירות. מיליארד שקל שהוקצו לפנסיות באמצע שנות ה-80 צמחו לשני מיליארד שקל ב-94', לשלושה מיליארד שקל ב-2001, וב-2007 הגיעו ל-4.2 מיליארד שקל לכ-35 אלף גמלאי צה"ל. אגב, עלות זו שקולה כמעט לחלוטין לזו של כ-75 אלף פורשי שירות המדינה שאינם נמנים עם כוחות הביטחון. עלות הפנסיות הצה"ליות, אם כן, לא רק גדולה - אלא גם גדלה והולכת. כיצד זה קורה?

      הגורם המרכזי בעלות הגבוהה של הפנסיות הצה"ליות הוא גיל היציאה לגמלאות, הנמוך בכ-20 שנה מזה הנהוג במשק הישראלי. משרתי הקבע הופכים לגמלאים כבר בגיל 46, ושומרים על סטטוס זה כ-34 שנה בממוצע. לעומתם, העובדים במגזר הפרטי או הציבורי פורשים בין גיל 62 ל-67, וייהנו מהגמלה במשך פחות מ-20 שנה.

      לשנות הפנסיה הנוספות, שמשקלן מגיע למאות אלפי שקלים בשנה, יש להוסיף גם מתנת פרישה בדמות משכורת שנתית אחת בה זוכה כל מי שהתמיד בצבא עד גיל 45. כך מגיע שווי החבילה הכוללת של המשפטן א' ל-4.5 מיליון שקל, הפיצוי של אלוף בצה"ל מסתכם בכ-9 מיליון שקל, ורס"ר המשמעת שפרש בגיל 46 יזכה בסכום הקרוב ל-3 מיליון שקל.

      הכשרונות הצעירים בורחים

      אחת הסיבות לנסיקה המפחידה של עלות הפנסיה היא עליית השכר הצה"לי. שכרם הריאלי הממוצע של חיילי צה"ל עלה מ-1994 בכ-44%. מדובר בעלייה יפה גם ביחס לשכר הממוצע במשק, שעלה ריאלית בכ-29% בלבד ל-7,892 שקל, וגם בהשוואה לשכר הממוצע במגזר הציבורי, שעלה ב-24% בלבד ל-12,345 שקל.

      אלא שחקירה של בריחת המוחות המסיווית מצה"ל על רקע נסיקת עלויות השכר דומה לניסיון לפצח מקרה טביעה בבריכה שעומקה הממוצע 30 סנטימטר. רק הסתכלות מעמיקה יותר חושפת את המציאות של המערכת הציבורית הכי פחות שוויונית בישראל. בדיקת מדרג השכר הצה"לי מ-1994 עד היום מראה כי עליות השכר המתונות בתחתית סולם הדרגות נעשות תלולות במעלה הסולם. שכרם של הקצינים בדרגות הסגן זחל בכ-17% בלבד מ-1994, ל-5,020 שקל, עלייה נמוכה מצמיחת השכר במגזר הציבורי (24%). המגזר הציבורי פיגר אך במעט אחרי קצב העלייה אצל הסרנים, ששכרם עלה בכ-27% ל-8,786 שקל בממוצע.

      בדרגות שהוזכרו עד כה מצויים קצינים צעירים במדרגה המכונה בצה"ל קבע ראשוני. תקופה זו, הנמשכת עד שלהי שנות העשרים של החייל, היא התקופה בה מתנהלת המלחמה על הישארותם של החיילים המבטיחים. אלה שנשארים במערכת בסוף התקופה נכנסים לדרגות "הקבע המובהק" - מרב סמל וסרן ומעלה. דווקא בדרגות אלה הוחלט לרכז את מרבית תוספות השכר.

      רבי הסרנים זכו לעלייה של 53% בתקופה המדוברת, לשכר ממוצע של 16,277 שקל; שכרם של סגני האלופים טיפס ב-64% ל-24,626 שקל, ושכר אלופי המשנה זינק ב-70.2% ל-30,212 שקל. בראש המגדל נמצאים אלופי צה"ל, שהם גם אלופי העלאות השכר - בתקופה הנסקרת עלה שכרם הריאלי ב-92% ל-46,333 שקל.

      ריכוז ההשקעה בבעלי השכר הגבוה גורם להסתלקותם של כישרונות צעירים בתקופה הקריטית ביותר עבור הצבא, ומרפד את אלה שלא זקוקים לשום תמריצים נוספים כדי להישאר. יש לציין כי הרמטכ"ל גבי אשכנזי פעל לשינוי הכיוון - בהעלאת השכר האחרונה זכו רבי הסרנים לתוספת של 17%, בעוד האלופים רשמו העלאת שכר של 1% בלבד.

      קרבי זה ממש לא משהו

      מבנה הדרגות והעלאות השכר שצוינו עד כה אינם קשורים בשום צורה בתגמול החיילים הלוחמים, אלא במיקום החייל בהיררכיה הצה"לית. צה"ל מתגמל שירות קרבי בעיקר דרך תוספת שכר בשם "רמת פעילות", הגדלה ביחס ישר לרמת הקרביות של היחידה או התפקיד בהם משרת החייל.

      אלא שהצבא יצר גם פצצת זמן שמנטרלת אט-אט את התמריץ שבתוספת, ומשווה את תנאיהם של הנשארים בשטח לאלה של מי שעברו לעורף. בכל שנה בה זוכה החייל לתוספת נצברת לו זכות בלתי תלויה של 10% לקבלתה, הנצברת עד תקרה של 90%.

      כך מעקר צה"ל את התמריץ הקרבי כמעט לחלוטין: איש קבע קרבי שצבר תשע שנים ביחידות שדה יקבל בסיום תקופה זו תוספת פעילות זהה כמעט לחלוטין גם אם יעבור ליחידה עורפית. תיאורטית, קצין קרבי שלא שירת בתפקיד ביניים מינהלי יכול לפרוש בגיל 30 לחיים ממוזגים בקריה; אבק הקרב שדבק בתלושי המשכורת שלו ילווה את משכורתו עמוק אל תוך הפנסיה.

      אך ייתכן שהעדות החזקה ביותר לכך שהשכר במערכת הביטחון יצא משליטה הוא שכרם של שכניהם מהקריה, 2,400 עובדי משרד הביטחון, שעלויות התפעול והשכר שלו נאמדות במיליארד שקלים בשנה. כוח האדם המינהלי במשרד מקבל שכר ממוצע של 12,116 שקל בחודש - כ-43% יותר מהממוצע במשרדי הממשלה, כ-8,480 שקל. הכלכלן המתכנן את טבלאות השכר של המערכת הביטחונית משתכר כ-18 אלף שקל - כ-50% יותר מחברו לספסל הלימודים שעובד ככלכלן במשרד ממשלתי אחר, ומקבל שכר ממוצע של 12 אלף שקל בלבד.

      ההסבר הטכני לפערי השכר העצומים הן תוספות השכר המכונות "תוספת ביטחון ייעודית" ו"תוספת דריכות מבצעית", שאחראיות לכ-50% משכר עובדי המשרד. הסבר מהותי אין.

      בתגובה לטענות שהועלו בכתבה טען היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, מהרן פרוזנפר, כי בגלל הסכמי שכר שיצאו לפועל בין 93' ל-95', השוואה בין 1994 ל-2007 אינה עושה צדק עם המציאות. בנוסף הדגיש פרוזנפר כי הצבא קטן במצבת כוח האדם שלו באלפי תקני קבע בעקבות תוכנית קלע, וכי הוא מצוי בתהליך מתמיד של העברת יחס התקנים לכזה המתבסס יותר ויותר על תקן ראשוני זול יותר במקום תקן מובהק יקר יותר.