הפתעה נרשמה בתחילת השבוע באולימפיאדת בייג'ינג, כשבמשחה המרתק ל-1,500 מטר חופשי זכה התוניסאי אוסאמה מלולי בזהב. עם זכייתו חגג מלולי דקות ארוכות, ועימו חגגה לא רק תוניס: מדליית הזהב הראשונה באולימפיאדה לספורטאי ערבי כלשהו הסעירה את כלי התקשורת הערבים.
נכון לזמן כתיבת שורות אלו, מלבד מלולי זכו רק חמישה ספורטאים ערבים נוספים במדליות בבייג'ינג. מצרים לדוגמא, מדינה עם יותר מ-75 מיליון בני אדם, השיגה עד כה מדליה אחת בלבד, לאחר שהג'ודוקא האשם מסבאח זכה במדליית ארד בקטגוריית גברים עד 90 ק"ג. מדינות עשירות במפרץ או מדינה מגיעות להישגים ספורטיביים דומים למדינות זעירות וחסרות אמצעים. ובפראפרזה על המשפט ההוא: אם יש לערבים 22 מדינות, איפה המדליות?
הפרטה, שחיתות, חוסר עניין?
"אין זה מאפיין רק מדינות ערביות אלא גם מדינות גדולות יותר, כמו אינדונזיה ומלזיה, שגם הן נעדרות מרשימת המדליות", מקדים ואומר ההיסטוריון ד"ר מוסטפא כבהא. "יחד עם זאת, היו הרבה ציפיות מהעולם הערבי באולימפיאדה הזו, שאכזב קשות. ספורטאי מצרים, למשל, השיגו מדליות רבות עוד בשנות העשרים של המאה העשרים; מאז, ובעיקר בשנים האחרונות, חלה נסיגה ניכרת."
ומהי הסיבה להידרדרות של שכנתנו מדרום? "בשלושים השנים האחרונות עברה מצרים תהליכים של הפרטה שלא עברו יפה", מסביר ד"ר כבהא. "תחומים רבים, כמו ספרות, אמנות ודרמה, נפגעו קשות והייתה רגרסיה רצינית במדינה. בהתאם לזאת, לא הגיעו השקעות כספיות לספורטאים ונפוצה שחיתות רבה בכל הנוגע ליחסים בין מועדונים. הדבר בלט בעיקר בענפי ספורט של יחידים שמצריכים השקעות ורצינות מצד הספורטאים".
כרם איברהים ג'אבר הוא אחד הספורטאים המצרים הבודדים שזכו במדליה אולימפית בשנים האחרונות. ג'אבר המתאבק זכה במקום הראשון באתונה 2004 ובכך היה למצרי הראשון שגרף זהב אולימפי מאז 1948. ב-2007 הורשע ג'אבר בתקיפת נהג מונית, ונידון לשלוש שנות מאסר, שמנעו ממנו הכנה לבייג'ינג.
עוד ספורטאית ערביה מדופלמת היא ראדה שועה הסורית, שבאולימפיאדת אטלנטה ב-1996 השיגה מדליית זהב היסטורית בענף ספורט הנחשב לקשה ביותר - קרב 7. הישגה נחשב לגאווה הספורטיבית הגדולה ביותר של סוריה, והוציא בשעתו אלפי מריעים לרחובות דמשק. באולימפיאדת סידני 2000 שועה כבר נפצעה ונאלצה לפרוש מן התחרות, ומאז לא קמה לה יורשת.
לטענת הסוציולוג ד"ר חאלד אבו עסבה, מנהל מכון "מסאר" למחקר חברתי, ההשקעה הכספית המצומצמת במדינות ערב בספורט האולימפי, היא נגזרת של ההתעניינות הציבורית בענף הספורט: "מדינות גדולות כמו מצרים או עשירות כמו מדינות המפרץ מתעניינות בספורט עממי כמו כדורגל ולא בתחומי ספורט של בודדים. לאור חוסר התעניינותו של הציבור בענפי ספורט אחרים הממשלות לא משקיעות כסף".
ד"ר כבהא חולק עליו. "לאו דווקא מדובר בחוסר התעניינות של הציבור - אני קורא טוקבקים של גולשים ברחבי העולם הערבי ואני מגלה שהציבור דוקא מביע התעניינות רבה בכל הנוגע להשקעות בספורטאים לאולימפיאדה".
למי בכלל יש זמן למשחקים?
"גם בהשקעה בכדורגל במדינות ערב חלה רגרסיה", ממשיך ד"ר כבהא, שמופתע מהידרדרות הישגי הצפון אפריקאים בריצות. "לאצנים מצפון אפריקה היו מדליות מובטחות בריצות בינוניות וכיום הם כבר אינם על המפה, לפחות לא בשירות ארצם. גם במדינות אלו, כמו במדינות ערביות אחרות, ספורטאים שידעו להתעלות על עצמם עברו לארצות הברית ולמדינות מערביות אחרות כדי להגיע להישגים".
מרוקו נחשבה תמיד לנווה מדבר ספורטיבי במדינות ערב וספורטאיה, בעיקר הרצים למרחקים בינוניים, זכו במדליות רבות. אחד האתלטים הגדולים בהיסטוריה, ומי שמחזיק בשיא העולם בריצת 1,500 מטר, הוא הישאם אל-גרוז' המרוקאי. קשה שלא להיזכר גם באתלט המרוקאי סעיד עוויטה, שבשנות השמונים שבר את שיא העולם ב-5,000 מטר וזכה ב-84' במדליית הזהב באולימפיאדה בלוס אנג'לס.
כיום נוהגות מדינות עשירות במפרץ "לייבא" אתלטים מצפון אפריקה. רשיד רמזי, המרוקאי שמייצג במשחקים את בחריין, זכה השבוע בזהב ב-1,500. קטאר היא זו שהחלה במגמה המדוברת, כשבשנים האחרונות אזרחה אצנים רבים מקניה. הקנייתים מתאסלמים וזוכים בתמורה להשקעות מאסיביות מצד המדינה. בילאל מנסור וסייף סעיד שאהין (שיאן העולם ב-3,000 מטר מכשולים) הם הרכש הבולט עד כה. לגבי הייבול המקומי, אומר כבהא כי "למדינות המפרץ יש אמצעים רבים להשקיע, אך הן לא עושות את זה בצורה נכונה ומקצועית".
אם מישהו סבר שהסיבה להיעדר מדליות היא יחסה השלילי של התרבות הערבית לספורט, ד"ר אבו עסבה דוחה זאת. "מושג הספורט בתרבות הערבית מאד עמוק", הוא מסביר. "קיים אפילו חדית' (אוסף של הלכות וסיפורים בקרב המוסלמים הסונים אודות הנביא מוחמד נ.י) בו מוחמד תובע לחנך את הבנים לקליעה, לשחייה ולרכיבה. במקורות התרבותיים והדתיים יש התייחסות נרחבת לספורט, אולם בהתנהגות היומיומית אין הרבה פעילות ספורטיבית של נשים וגברים. ייתכן שהחיים מכתיבים את זה, אנשים יותר עסוקים בפרנסה ביומיום, וזו אולי הסיבה שאנו לא רואים מדליות אצל הספורטאים הערבים."