מומחים: מחלת האפילפסיה ממנה סבל ואן גוך היא הגורם ליצירתו הייחודית

עבור רוב האוכלוסייה בעולם לנזק במוח יש השפעה הרסנית על הגוף, אולם עבור הצייר, וינסנט ואן גוך, ייתכן כי דווקא לפגיעה המוחית היתה השפעה חיובית והיא אשר היוותה עבורו מקור השראה.

סדרת טלוויזיה חדשה של הבי.בי.סי על המוח בוחנת טענה, לפיה לנזק באונה של המוח יש תפקיד חשוב בעבודתם של גדולי הפוסט אימפרסיוניסטים.

נזק מוחי עלול לגרום למחלת האפילפסיה (מחלת הנפילה). הוא אף עשוי להשפיע על הדרך בה המוח מעבד מידע ראייתי ושמיעתי.

מומחים מאמינים כי מחלת האפילפסיה בה לקה וינסנט ואן גוך שינתה את הדרך בה הבחין במציאות ומכאן נובעת היצירה הייחודית שלו.

ד"ר שארהם קושבין, מביה"ס לרפואה באוניברסיטת הרווארד, חוקר את השפעת מחלת האפילפסיה של ואן גוך על חייו ואומנותו. בעבודה עם חולים אשר סובלים מפגיעה זמנית באונה, גילה ד"ר קושבין כי הם רואים את הגוונים הבהירים יותר של הצבעים וכן קולטים תמונות וצללים עשירים יותר מכפי שהם באמת במציאות. "אינטגרציה חושית מתרחשת במוח ולכן קל לראות כיצד הפרעה באונה יכולה ליצור חוויה חושית שונה", אמר הדוקטור.

מגישת התוכנית, פרופסור סוזאן גרינפילד, מדענית מובילה בתחום מערכת העצבים מאוניברסיטת אוקספורד, טוענת כי אי תפקוד באונה אף עלול להגברת תחושות רוחניות. "אנחנו יודעים שאם מגרים את האונה אנשים טוענים כי הם חווים התנסויות מיסטיות", אמרה הפרופסור.

התוכנית על המוח תיבחן כיצד המוח שולט על כל אספקט בגוף- החל מהתנועות ועד לתחושות.
פרופסור גרינפילד טוענת כי המוח היה ונשאר אחד מהאיברים המרתקים ביותר בגוף האדם בעיקר בשל היותו קשה כל כך לפיצוח. "המוח הוא לב האדם. הוא החלק הפרטי ביותר באדם. הוא מהווה את עולם העושר הפנימי של האדם, אשר לא ניתן לחדור אליו",אמרה הפרופסור.

מחקרים בעבר הראו שהמוח האנושי לא השתנה באופן משמעותי במשך השנים. "אנחנו יותר מתוחכמים מבעבר, אך זה בזכות יכולתנו ללמוד ולאמץ דברים מהדור הקודם ולא בגלל איזשהו שינוי פיזי במוח", אמרה הפרופסור.
פרופסור גרינפילד טוענת כי גודלו של המוח אינו מהווה אינדיקציה (מדד) ליכולת שכלית "המוח של איינשטיין היה קטן מהממוצע באופן זניח. מה שחשוב הוא הקשר שבין תאי המוח - הוא זה המקנה את היכולת הייחודית ללמוד ולהתפתח", אמרה הפרופסור.

בסדרת הטלוויזיה ישודר ראיון עם אישה, אשר היתה בהכרה מלאה בזמן שעברה ניתוח ראש. אישה אחרת, אשר איבדה את זרועה הימנית מספרת בסדרה כיצד נגיעה בפניה מגרה את תחושת התזוזה בזרועה החסרה.