"אם רצח גנדי יהיה רק של הימין - רצח רבין יהיה רק של השמאל"

יצחק רבין היה ראש הממשלה של האינתיפאדה הקודמת. הוא התחיל אותה כשר ביטחון בממשלת שמיר, שהורה לשבור להם את הידיים והרגליים, וסיים אותה כראש ממשלה בלחיצת יד עם ערפאת, על מדשאות הבית הלבן. אבל נראה שדווקא אינתיפאדת אל אקצה, שפרצה חמש שנים אחרי שנרצח, מרעידה את אמות הסיפין של הזיכרון והדרך בה נתפס רבין בתודעה הלאומית. בשנה האחרונה נשמעו לראשונה ביטויים קשים כמו "מחתרת אוסלו", "פושעי אוסלו לדין" ואפילו האשמות ישירות של פרס ורבין באחריות לרצח ישראלים בידי הטרור הפלסטיני. רצח השר רחבעם זאבי, הוא האירוע הראשון שמושווה באופן ישיר לרצח רבין, כשמנגד השוואה זו מעוררת תרעומת קשה בקרב חלק מהציבור.

נראה כי השנה האחרונה השפיעה בעיקר על תפיסתו של רבין כראש ממשלה. "מה שרואים עכשיו זה עד כמה רבין היה ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה לנו מאז קום המדינה, ועד כמה הסכם אוסלו היה איום ונורא", אומר ח"כ בני אלון (האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו). "אנחנו הזהרנו תמיד 'אל תיתנו להם רובים', ואמרנו שהסכם אוסלו יפקיר לא רק את לב ארץ ישראל, אלא את כל הארץ". גם ח"כ מיכאל קליינר (חירות), הסמן הימני בכנסת הנוכחית, מסכים עם ח"כ אלון: "הציבור הרחב בארץ לא היה בטוח לגבי הסכמי אוסלו. חשבו שאולי שווה לנסות. היום רבין מצטייר כמי שאחראי לאסון".

אלון אינו רואה פסול בשימוש בביטויים כמו "מחתרת אוסלו": "העובדה שלא דיברו ככה לפני כן, היא חלק מהתוצאות הנוראיות של הרצח, שיהודים נכנסו למקלטים ולא העזו לומר דיעות לגיטימיות. לעצם העניין, דיוני אוסלו החלו כאשר עדיין היה אסור, על פי חוק, להיפגש עם אנשי אש"ף ולכן הפגישות האלה היו במחתרת. היום אנשים מתפכחים ורואים את המציאות הנוראה שלה אחראים רבין, פרס וביילין".

איתן הבר, לעומתם, ראש לשכתו של רבין בזמנו, לא רואה מדוע מקשרים בין האינתיפאדה הנוכחית לרבין: "לרבין היתה האינתיפאדה הראשונה והוא ניהל אותה כהלכה, וכשהגיע למסקנה שאי אפשר לשעבד עם אחר – הלך להסכמי אוסלו. לא בחדווה או בשמחה, אבל הוא הבין שזה הפיתרון היחיד. הסכם אוסלו נגע רק להסכם הביניים, לא להסדר הקבע שבגללו פרצה האינתיפאדה".

פרופ' אפי יער מאוניברסיטת תל אביב, ראש מכון תמי שטייניץ למחקרי שלום, החוקר את החברה הישראלית, דווקא לא רואה פגיעה בדמותו של רבין: "האינתיפאדה גרמה להתפוררות של השמאל, אבל אין לכך השפעה ישירה על דמותו של רבין. אולי יש השפעה עקיפה – אוסלו הפך להיות בעיני מרבית הציבור 'מותג שלילי'. מבחינה זו יש אולי השפעה, אבל לא משהו ספציפי שנוגע לדמותו של רבין".

הפגיעה במעמדו של רבין כראש ממשלה גדולה יותר מהפגיעה במעמדו כאישיות. עם זאת, גם פה ניכרת שחיקה: "תמיד היתה מחתרת שבתוך תוכה המשיכה לקרוא לכיכר מלכי ישראל האהובה בשמה המקורי ולא כיכר רבין", אומר קליינר. איתן הבר רואה את השחיקה, אך לא תולה אותה דווקא באינתיפאדה: "טבעו שלך המת להישכח. השבוע היתה אזכרה למשה דיין, כמה אנשים היו שם? כמה אנשים מגיעים לאזכרות לבגין? מי שרוצה לזכור – זוכר. מי שממילא התכוון לשכוח – האינתיפאדה היא תירוץ די טוב בשבילו".

פרופ' יער מציין כי "אין זילות של רבין האיש. במרבית המאפיינים שלו כמדינאי, לוחם וראש ממשלה לא חלה זילות, חוץ מהזמן שבאופן טבעי עושה את שלו. ברור שהזכרונות הולכים ומתעמעמים, אבל במובנים אחרים מוגזם להגיד שרבין נשכח".

כולם מסכימים כי לגבי הרצח אין שום הנחות, וגם האינתיפאדה לא גרמה נזק בעניין: "ציון הרצח, דווקא בימים אלה, הוא אקטואלי מתמיד", אומר ח"כ אלון. "יום הרצח היה כתם שחור של איש פושע ומנוול שכמעט דירדר את המדינה אל סופה". גם קליינר מסכים כי לא ניתן להעלות על הדעת עירעור על אי הלגיטימיות של הרצח.

אבל מה שלא עשתה האינתיפאדה, עשה רצח השר זאבי. "רצח רבין יישפט על פי ההתייחסות של השמאל לרצח גנדי", אומר קליינר. "כשרבין נרצח הימין הסכים להנצחת מורשתו, למרות שהיה ברור שזה פתח להנצחתה של מורשת אוסלו. היום, כשהימין מבקש להנציח את גנדי, השמאל בא ואומר – מה פתאום, הוא טרנספריסט. אם יהפכו את רצח גנדי לרצח של הימין – רצח רבין יהפוך לרצח של השמאל. לכל מי שמורשת רבין חשובה לו – שיחשבו טוב מה הם עושים כשהם משחקים עם מורשת גנדי".

בניגוד לקליינר, לדעת פרופ' יער "מלכתחילה, אין מקום להשוות בין הרצח של גנדי לרצח של רבין. הטרגדיה של רבין היתה שהוא נרצח בידי בן עמו וגנדי על ידי פלסטיני. אני לא חושב שלרצח גנדי יש השלכות לרצח רבין ולא חושב שאם חלילה מישהו יהודי חושב על רצח מנהיג כלשהו, הרצח של גנדי ישפיע עליו".