בחזרה לרבין האיש

כל כך הרבה מילים נשפכו על יצחק רבין מאז הרצח. ככל שהתרחק הרצח, הפכו הדיווחים והניתוחים לפוליטיים וסוציולוגיים. כולם רוצים לדבר על רבין שלהם, על מה הם הרגישו כשרבין נרצח. גם התמונות חוזרות על עצמן – מנופף לשלום בעצרת האחרונה, לוחץ יד לערפאת, ברקע שיר הרעות. ככל שעובר הזמן הולך רבין ונעלם ואת מקומו תופס "רצחרבין", כמעט במילה אחת. לרגל יום השנה השישי להירצחו, מובאים כאן שלושה קטעים שאמר או כתב רבין בעצמו. רבין האיש, לא האייקון.

"קשה מאוד להגדיר במדויק מהם המרכיבים באישיותך, שאותם קיבלת כילד בבית הוריך, משום שהדבר מחייב אותך לבוא ולומר מה אתה.

"אני חושב שמה שקיבלתי בבית מעל לכל היא הנכונות הנפשית לעשות מה שצריך, ללא הרבה שאלות, ללא חיפוש התכלית האישית, אלא מתוך הזדהות אישית עם העניין. זה נשמע כאילו בומבסטי, אבל אני חושב שזו היתה האמת שחייתי איתה, שראיתי אותה לפני, שהיה לה ביטוי בחיי היום יום בבית, והוא אחד הדברים העיקריים שעשו אותי למה שאני.

"הדבר השני שלמדתי בבית, דומני, הוא שדברים גדולים לא נעשים על ידי אדם אחד, הם תמיד חייבים להיות פועל יוצא של עבודת אנשים רבים. והדבר השלישי הוא לראות פחות את התכלית האישית. ברור שאיש אינו נקי לגמרי משיקולים אישיים, אבל אפשר תמיד להשתדל לעבד את השיקול האישי לעניין הכללי, לא להתבלבל ולא לשכוח שיש עניין שהוא יותר גדול ממך.

"אמנם נכון שאני אדם סגור במידה רבה. אינני יודע את ההבחנה של אדם מתידד או לא-מתידד; כל אדם אוהב לשמור תחומים מסוימים שהם שייכים רק לו לעצמו. אבל יש אנשים שהם קלי ביטוי ויש אנשים שהם פחות מתבטאים – דומני שאני שייך יותר לסוג השני. קשה לומר איך נוצרת דמותך, איך נוצרות התכונות המאפיינות אותך. זה בוודאי תהליך התפתחות מסויים, ששורשיו נעוצים בגיל הרך. ביסודו של דבר אני חושב שנשארתי פחות או יותר מי שהייתי".

מתוך הספר "בית אבי"

"אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות. ולכן אני אנווט את המשא ומתן הקואליציוני. כאשר יוכרזו תוצאות הבחירות הסופיות אני אקבע מי יהיו השרים. לא יהיה מקח ומימכר. השרים ייקבעו לפי כישוריהם, לא לפי השתייכויות כאלה או אחרות.

"אנחנו נשאף ליצור קואליציה שתחבר את הזרם המרכזי בעם. קואליציה שתוכל לאפשר לנו לבצע את המדיניות שלנו. אנחנו נרצה לשתף את כל הכוחות החיוביים בעם שמזדהים עם דרכנו: קידום השלום תוך שמירת הביטחון. לא אותנו ילמדו מהי אחריות לביטחון.

"נשנה את סדר העדיפויות הלאומי כדי להבטיח קודם כל תעסוקה למובטלים, לתת תקווה לדור הצעיר שגדל בארץ, למנוע את דעיכת העליה, לתת חינוך לילדים ודיור לזוגות הצעירים. לשם כך נצטרך לשנות את חלוקת הכספים של המדינה, וליצור תנאים לגיוס משאבים גדולים מבחוץ כדי שנוכל גם לעשות שלום תוך שמירת הביטחון, וגם לשנות מבפנים. לתת כבוד לאדם, לתת לו ביטחון כלכלי, ביטחון חברתי, דיור בריאות ופנסיה. את אלה נעשה".

מתוך נאום הניצחון בבחירות, 23 ביוני 1992.

"נער הייתי וגם זקנתי. מכל אוצר הזכרונות שאגרתי בשבעים ושתיים שנות חיי, אזכור עד יום אחרון, בעיקר, את השתיקות הכבדות ברגע שאחרי – ואת הדממה ברגע שלפני. כאיש צבא, כמפקד, הוריתי על עשרות ומאות פעולות צבאיות, ועם שמחת הניצחון ותוגת השכול אזכור תמיד גם את הרגע שאחרי קבלת ההחלטה לצאת לפעולה: את השתיקה, את חברי הקצינים הבכירים או שרי הממשלה הקמים לאט מכסאותיהם אחרי שנפל הפור, את גבם המתרחק והולך, את טריקת הדלת – ואת הדממה שבתוכה אני נשאר לבד.

"זה אותו הרגע שבו אתה יודע כי בעקבות ההחלטה שהתקבלה עכשיו יילכו אנשים היום, מחר, אל מותם – גם מבני עמי, גם מבני עמים אחרים – והם אינם יודעים זאת עדיין. בשעה זו הם עדיין צוחקים ובוכים, רוקמים תוכניות, חולמים לאהוב, לבנות בית, ואין הם יודעים עדיין שאלה הן שעותיהם האחרונות. על מי מהם נגזר למות? מי לא יחיה מחר בשחרית הבוקר? איזו אמא תבכה מחר – אמא שלנו? אמא שלהם?".

מתוך הנאום שנשא בטקס קבלת פרס נובל לשלום, 10 בדצמבר 1994.