כרמיאל - מחיר הקידמה

אם זה היה תלוי במשה גרשון, מאמן נירוסופט כרמיאל, הקבוצה שלו לא היתה עוזבת את האולם הישן, הצפוף והמאובק במרכז העיר לטובת המתקן החדש והמרווח שממוקם בשוליה, משקיף על הנוף הירוק-חום של גבעות הגליל. באולם החדש יש אפילו מיזוג אוויר, רק שעם כזאת בריזה מי צריך מזגן. אבל המאמן לא תמיד קובע: האולם הישן משרת עשרות קבוצות בכל הגילאים, הוא לא נהיה צעיר עם השנים, והנהלת הקבוצה הכריעה לטובת הקידמה. וכמו שקורה לא פעם, הקידמה באה על חשבון האינטימיות והסנטימנטים הישנים.

סגנית האלופה, כמו גם האלופה מרמת השרון, החליפה השנה אולם והיא תצטרך להתמודד עם העובדה שהאוהדים המפונקים (שהתרגלו ללכת ברגל למגרש מתחת לבית) לא ימהרו לעשות בעקבותיה את הדרך לקצה העיר. אלה שיגיעו יישבו רחוק מדי מהמשטח, ולקריאות הנירו-נירו-נירו סופט המסורתיות שלהם (בעידודו הנלהב של הכרוז עם ה-ר' הכי מתגלגלת בליגה) תהיה פחות השפעה על היריבות. כרמיאל תצטרך גם לחיות עם זה שבאולם חדש, מטבע הדברים, הפארקט המבהיק והטבעות מדברים באותה שפה למארחות ולאורחות. גרשון אומר שהאולם הישן היה שווה לכרמיאל עשר נקודות. לאור הנסיגה ברמת הזרות של הקבוצה, ספק אם אלה עשר הנקודות היחידות שיילכו השנה לאיבוד.

למרות כל זה, כרמיאל ניצחה ביום שני את בני יהודה בקלות מפתיעה, 44:61. היא נראתה כמו קבוצה של גרשון: לוחמת, שומרת, מוציאה לא מעט מהרכב די מוגבל. אחת משתי הזרות החדשות, קרי תומאס, כמעט לא הורגשה, אבל כשלימור מזרחי מייצרת שורה סטטיסטית שעולה על רוב הזרות בליגה, כרמיאל יכולה בכל זאת לנצח. אחרי הניצחון הזה, כבר ברור כי מה שמפריד בין עוד עונה גדולה של המעצמה הצעירה מהצפון לבין נסיגה אל מחוזות הבינוניות היא רמת הזרות. מחליפה ברמתה של צ'סיטי מלווין, שהלכה בעקבות 110 אלף דולר לקומו והשאירה חור גדול בלב ובמרכז הרחבה, יהיה קשה למצוא. אבל קבוצה עם צוות ישראלי כל כך מוכשר ובוסמנית כמו טניה קוסטיץ', יכולה להסתפק גם בסתם צמד זרות טובות כדי להמשיך את המפעל היפה ששגשג בשנים האחרונות.