צבי הים - נדרסים פה, נטרפים שם

צבי הים, או צבים ימיים, היו פעם חלק מנוף רצועת החוף של הארץ. כיום הם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה, ונותרו מהם עשרות אחדות של נקבות מטילות בלבד בכל החופים.

את "ההישג" הזה יש לזקוף לחובתם של הקבלנים הבונים על החופים ומשמידים אגב כך את אתרי ההטלה, של המתרחצים הרומסים ברגליהם את הקנים, של רכבי השטח שעושים אותו הדבר אבל הורסים הרבה יותר ושל ספינות הדייגים והנוסעים, המחסלות את הצבים השוחים בקרבת החוף אגב הפעלת המנועים. לכל אלה חשוב להוסיף את הציידים, המחבבים אותם על שום בשרם וביציהם הנחשבים מעדן של ממש.

בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים הוערך מספר הנקבות המטילות בחופי הארץ בכ-2000 מידי שנה. בשנות החמישים נצפו בחופי הכרמל והגליל המערבי כ-15 קנים של צבי ים לכל קילומטר חוף. מספר הפרטים המקננים בחופי הארץ כיום אינו ידוע, ומוערך בעשרות ספורות של נקבות בוגרות מטילות בכלל החופים. מדי שנה נפלטים לחוף כעשרים עד שלושים פרטים מתים. לא ברור אם פרטים אלה נפגעו מול חופי ישראל, או במקומות אחרים ברחבי הים-התיכון.

שני מינים של צבי ים מקננים בחופי הארץ: צב ים חום, הנחשב לנפוץ ולמוכר יותר, וצב הים הירוק, הנחשב נדיר יותר. הצב החום גדול יותר. הוא מסוגל להגיע לאורך כולל של שני מטר, ולמשקל של 450 ק"ג. לשריון הגב שלו צורת לב מאורך. הוא ניזון מדגים, סרטנים, מדוזות, רכיכות ואצות ים. בחודשים אפריל עד אוגוסט מטילות הנקבות עד 150 ביצים כל אחת, בגומות הנחפרות בחול במקומות הטלה קבועים. בישראל נצפות כמה עשרות הטלות מדי שנה, בעיקר בחודש יולי. הביצים בוקעות כחודשיים לאחר הטלתן. הצעירים מגיעים לבגרות מינית בגיל 10-15.

צבי הים הירוקים מגיעים למשקל של 300 ק"ג ולאורך של 1.5 מטר לכל היותר. שמם ניתן להם על שום הכתמים הירקרקים הזרועים על השריון, ומקנים להם מראה "מלוכלך". בוגרי הצבים הירוקים ניזונים בעיקר מאצות וצמחי ים, אם כי מעת לעת טועמים גם מן החי. עונת הרבייה של הצבים הירוקים קצרה, וחלה בחודשים מאי -יולי. הנקבה מטילה עד 200 ביצים. הצעירים מגיעים לבגרות מינית בגיל 25 – 30 שנה.

תמונת ההטלה של צבות הים נחשבת לאחד המחזות הקסומים בעולם החי. לקראת ההטלה, המתרחשת באחד מלילות הקיץ, עולה הנקבה אל החוף. היא גוררת באיטיות רבה את גופה הכבד על גבי החול, וחופרת באמצעות הרגליים האחוריות גומה שרוחבה כ-80 ס"מ ועומקה כחצי מטר. הצבה נשארת בתוך הגומה העמוקה, ובקצה חופרת גומה רדודה יותר, לתוכה היא מטילה עד 200 ביצים, שקליפתן רכה והן דומות לכדורי פינג פונג. לאחר ההטלה היא מכסה את הביצים בחול וגוררת עצמה חזרה אל הים. רגע ההטלה וההתנהלות האיטית חזרה אל הים הופכים את הנקבה טרף קל לציידים ולחיות טרף.

כחודש עד חודשיים לאחר ההטלה, בשעות הלילה, מתרחשת בקיעת הביצים. כל עשרות הצבים הזעירים בוקעים יחדיו, בלילה אחד. עם הבקיעה הם עולים על פני החול ורצים בזריזות לעבר הים. רבים מהם נופלים טרף בדרך אל הים, על ידי עופות וטורפים יבשתיים. אלה מביניהם שניצלו לאחר ריצת האמוק נטרפים בהגיעם למים על ידי דגים וסרטנים. רק בודדים מגיעים לבגרות, וגם אז לרבים מהם לא מאיר המזל – הם נטרפים על ידי הכרישים.

(הכתבה נערכה בסיוע "הספר האדום של החולייתנים בישראל" שייצא בקרוב בהוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע)