יוצאים להפגין למען הזונות

בט' באב בשנת 2000 הוצתו שני בתי בושת בדרום תל אביב. כמה ימים לאחר מכן, באמצע הלילה, הוצת עוד אחד. ארבע נשים שהיו כלואות במבנה מתו כתוצאה מהשריפה. בטקס גילוי המצבה שנערך רק חמש שנים לאחר מכן, אמרה זהבה גלאון: "כל יום רצחו אותן מחדש, עד שרצחו אותן ממש באוגוסט 2000". שמן של ארבע הנשים לא ידוע עד היום, כנראה שמשפחותיהן לא יודעות מה עלה בגורלן. על המצבה שלהן נחרט "נמכרה ונרצחה הרחק ממולדתה וחלומותיה זועקים אלינו - ארץ אל תכסי דמה".

מחר, שמונה שנים אחרי סדרת ההצתות והרצח המזעזע, תקיים תנועת "אחותי למען נשים בישראל" תהלוכה לציון יום הזיכרון לקורבנות סחר בנשים שנרצחו ב-16 באוגוסט 2000. בסיומה תתקיים הפגנת מחאה זועמת מול מכון הזנות ברחוב פין בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שם בימים אלה ממש גוססות ומתות נשים שהן קורבנות סחר בנשים למטרות זנות.

גם היום, אלפי נשים בישראל מוחזקות בסוג של שבי, נאנסות ומנוצלות. שולה קשת, מנכ"לית "אחותי" למען נשים בישראל מסבירה את חשיבות האירוע: "התהלוכה וההפגנה בסופה הן לציון יום הזיכרון לארבע הנשים שנשרפו ונועדו להדגיש את הקשר בין אז ועכשיו - גם היום נשים נסחרות למטרות זנות. המדיניות בימים אלה היא להרחיק אותן למקום בוא אף אחד לא רואה, כדוגמת מאורת הסמים, הפשע והזנות בבית ברחוב פין 1. איש לא מקצה משאבים לשקם אותן אחרי ההתעללות שעברו, והן פשוט גוססות. אחרי שמונה שנים, אמנם יש שינוי קל לטובה, אך ישראל עדיין נמצאת במקום מפוקפק ברשימת המדינות המובילות בסחר בנשים. המצב קיים ויימשך כל עוד לא תשתנה המדיניות".

המדיניות הבעייתית, על פי שולה קשת, באה לביטוי בכמה מישורים: "בתי המשפט לא מענישים עברייני סחר בנשים במידה מספקת, ולא נותנים להם את העונש המרבי המתאפשר על פי החוק. במקביל, המדינה לא מספקת משאבים אלא רק מרחיקה את התופעה מעיניי הציבור. רוב הנשים האלה מגיעות לארץ במרמה ואנוסות לעבוד בזנות. דבר זה נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, ובמדינה בה הדברים מתנהלים כך, בל נתפלא שהנשיא לשעבר ובכירים אחרים מתייחסים לנשים כאל אובייקט מיני".

את התהלוכה וההפגנה יזמה תנועת אחותי למען נשים בישראל, בשיתוף מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית והמטה למאבק בסחר בנשים "עצו"ם".