פנטסטי

זהו סיפור של קולקטיב סקנדינבי-אמריקאי, קופרודוקציה אם תרצו. הכל התחיל בחורף שנת 1998, עת החליטה נינה פרסון, לאב מי לאב מי מהקרדיגנז, לעשות איזה חופשה מבודדת במרכזו של יער. יער שוודי. ובאותו היער השוודי יצא לה שהתעמתה עם כמה מוזיקאים, ביניהם ניקלאס פריסק ונתן לארסון, וביחד הם כתבו שירים ועשו שמח.

עכשיו יוצא האלבום שמרכז את השירים האלה, בניצוחו ובהפקתו של אחד שמוערץ מאוד על ידי העלמה פרסון - מארק לינקוס, הלא הוא ספרקלהורס, עמו היא כבר שיתפה פעולה באלבומו המופלא שיצא השנה, "It's A Wonderful Life". ההרכב המשולב הזה נקרא A Camp, והוא נהגה "אה קאמפ" ולא (כפי שטעיתי לחשוב) "איי קאמפ". הוא גם אחד הדברים המשמחים שקרו השנה בחלק הזה של החיים.

פרסון מוכיחה באלבום הזה שהיא יודעת לכתוב. שירים כנים ומרגשים שמולחנים נהדר, וסוחבים כל אחד לכיוונו. לינקוס, בהבדל משמעותי מהאווירה השלטת מעל קריירת הסולו המופנמת שלו, נמצא במצב רוח משוחרר פי כמה, ומאפשר לראות עוד קצת ממאגר הכישרון האדיר שלו.

זה נע בין קאנטרי לפולק לכמעט טריפ הופ, משוח בפצפוצי אלקטרוניקה עדינה, מעורבל במקצבי רוקנרול של מוסכים, חצוצרות מתערטלות, כינורות, צ'לו, שטויות אנלוגיות וסימפולים של ג'ון ויוקו. פרסון היא זמרת גדולה, עם איכויות קלאסיות. כאן היא פתאום נשמעת נורא כמו שריל קרואו. והכל מתערבב עם איגלס, וולווט אנדרגראונד, ביטלס, ביורק, בק הבלתי נמנע וספרקלהורס. זה לא נשמע כמו הקרדינגז.

האלבום מספק שורה של שירים שהם פשוט מדהימים. ב-"Song For The Leftovers" הנפלא, שטיחי קלידים רדיוהדיים (עוד להקה בלתי נמנעת) הופכים למלאי תקווה. מי היה מאמין. מ- "Frequent Flyer" הפותח ועד "Elephant" (כנראה עוד מחווה) המסיים, הכל טוב, מעניין, משתנה ומספק. לכו על זה.