כוס ובחורה

אני רוצה להקדיש את הטור הפעם לחג שחגגנו בסוף השבוע הרי הוא ט"ו באב – חג האהבה.

חג מיוחד במינו ושונה משאר חגי ישראל הסטנדרטים, הוא שונה כיוון שייך מבחינה מסורתית לכל העם, אולם מבחינה מוסרית הוא שייך רק לאילו החשים שייכות אל החג באותה נקודת זמן.

כל סוף השבוע הוא כיכב בעיתונים, בטלוויזיה ובכל תחנות הרדיו, "סוף שבוע של אהבה" הם קראו לזה, לא מספיק שעשו מזה חג, הוא גם נחגג סופ"ש שלם.

מראש אני דואגת לציין כי לי באופן אישי אין שום דבר ספציפי נגד החג המדובר, ההיפך הוא הנכון, אני מעריכה ומכבדת מאד את כל חגי ישראל באשר הם ובאופן כללי כל חג הוא בעיני סיבה טובה ומיוחדת במיוחד למסע קניות חגיגי.

ובכל זאת ערכו המוסרי שנוי במחלוקת מסיבה מאד פשוטה, אם בשנה שעברה היית חלק מזוג אז וודאי שיחסת משמעות יתרה אל קיום מצוות ישראל באותו תאריך עיברי, לא כי את שומרת מצוות אדוקה אלא מכיוון שזוהי הזדמנות פז של בן זוגך להוכיח את אהבתו בצורה מוחשית כמו לרכוש עבורך מתנה מכל סוג, אחרת איך תדעי שהוא אוהב? ואיך ידעו כל בתי העסק המשווקים מתנות לחג שאת אוהבת את מוצריהם? ואיך מוכר הפרחים ירוויח את לחמו? ואיך תוכלי לספר לחברותייך על אהובך ועל מחוותיו הרומנטיות? ואיך יוכל לספר לחבריו איך נעשק כיסו בגלל עוד המצאה של התעשייה הישראלית?

מאידך אם בשנה הנוכחית את לא במערכת יחסים הסיפור הוא אחר, את כבר לא כל כך מייחסת חשיבות עליונה לחג, הוא יותר כמו מטרד בשבילך, סוג של מזימה כלל ארצית שנועדה להזכיר לך שאין לך בן זוג, שרע ומר גורלך על כך ושאולי הגיע הזמן לחשוב איפה טעית ומה עשית שמגיעה לך הגזירה. ואם כבר חג אז לפחות שיהיו לו גם קצת מעלות, קצת ערך מוסף, והריי ברור שיש לו, אחרת איך תדעי שאת לבד? ואיך תדעי שכולם מתחתנים סביבך ורק את לא? ואיך תדעי כי לא טוב היות אדם לבדו?

אז עד אותו סופ"ש הכל התנהל על מיי מנוחות, לא מצאתי שום דבר שאיים להוציא אותי משלוותי, ידעתי על בואו הקרב של החג וזה לא הטריד אותי במיוחד, לא מצאתי עניין בלרכז את כל כוחותיי לטובת רחמים עצמיים על כך כי אני לא בזוג ואף תכננתי לי סוף שבוע נעים עם הרבה דברים שמשמחים את לבבי.

בשעת בין ערביים של יום שישי נפגשתי עם חברתי היקרה בבית הקפה השכונתי, החלטנו לקבל את השבת עם קפה טוב, חברתי ישבה נינוחה וקראה את מדור האסטרולוגיה בעיתון היומי, מעדכנת אותי במצב נסיגתו של מרקיורי ומשחררת קללות לאויר תוך כך "בן ז.. המרקיורי הזה, אני אומרת לך הוא הורס לי את החיים.." סיננה חברתי, הנהנתי לאות הסכמה, "אבל את יודעת מה?" אמרתי, "דווקא מאד נחמדת בעיני העובדה כי כבר יומיים שומעים רק שירי אהבה רומנטיים בכל מקום", "אני לא יודעת, אני לא סובלת את מסחטת הכסף הזאת, קונספירציה של חברות השיווק על כיסם של האוהבים המסכנים" אמרה, "אני נגד העניין" המשיכה, " ואת יודעת מה? אם כבר אז למה לא עושים חג לכבוד הפרידות? למה אין יום בו כולם קונים מתנות לכולם מתוך סולידריות על שיברון לב שחוו יום עלוב אחד בחייהם? זה לא מספיק חשוב? את לא חושבת שיש אנשים בעולם הזה שצריך לחגוג לכבודם את היותם שבוריי לב? אפשר לעשות יופי של יחסי ציבור למתנות מנחמות לבבות שבורים, דליי ענק של גלידות, ממחטות עם מגע משי מיוחד, כריות מעלימות סימנים של בכי, משקה אלכוהולי מיוחד שמשכיח או מוחק אירועים טראומטים? כרטיסי ברכה שכתוב עליהם "יש עוד הרבה דגים בים"? יש המון אפשרויות, את לא חושבת?" השיחה נמשכה לה על כוס קפה נוספת, כבר החלטנו שברגע בו אנו מסיימות את הקפה אנו חוזרות הביתה ופותחות את התנ"ך כדי למצוא צידוק מקראי שיאושש את הקביעה החדשה שלנו, "חייבת להיות לזה הצדקה מקראית, העם היהודי לא יאכזב את אנשיו שבורי הלב " אמרתי. בקשנו חשבון ואיתו קיבלנו גם שני לבבות משוקולד, "מעצבנים גם כן אלה" אמרה חברתי ואכלה את שניהם כדי להעלים ראיות.

חזרנו כל אחת לביתה ואני התחלתי עם תחקיר על החג הנוכחי, תדהמתי מהממצאים שגיליתי הביאה אותי להרים טלפון מיידי "את לא תאמיני מה גיליתי, את ידעת שכל סיפור בריאת חג האהבה הזה שלך החל בעקבות סיפור של אונס קבוצתי שנגמר ברצח?" אמרתי, "את רואה? אני אמרתי לך, זה לא תקין, איך שלא תרצי יהפכו את זה למסחטה של כסף, אונס ורצח זה לא מוכר טוב, אז אמרו נלך על אהבה".