ההיסטוריה של ההגות האנושית, מלאה במקרים שבהם תגלית מדעית או רעיון חדש, הופיעו כמעט בו זמנית במקומות שונים בעולם. ניוטון ולייבניץ (חשבון אינפיניטיסימלי), וואלאס ודרווין (אבולוציה), איינשטיין ופואנקרה (תורת היחסות הפרטית) הם כמה מהזוגות המפורסמים ביותר בעת החדשה. ידוע גם המקרה הפיקנטי של אלכסנדר בל ואלישע גריי, שני ממציאים שמילאו באותו יום ממש בקשות פטנט למכשיר הטלפון, למרות שלא הכירו איש את רעהו.
לשרשרת הארוכה והמסקרנת של צרופי מקרים כאלה, התווספה לאחרונה חוליה מעניינת במיוחד. השבוע נודע שבאוניברסיטת רדינג שבאנגליה, הצליחו חוקרים להפעיל רובוט באמצעות מעין מוח מלאכותי המורכב מתאי עצב של חולדות. קשה לנבא עדיין מה יהיו ההשלכות של עבודה זו, אבל כבר עכשיו ברור שהיא מקרבת אותנו להתמודדות ישירה עם אחת השאלות המרתקות בדברי ימי המדע, הפילוסופיה והאמנות שאלת הזהות: מתי דבר מה מפסיק להיות עצמו? אם נחליף בהדרגה את אבריו של יצור חי ברכיבים מלאכותיים, האם יהיה רגע שבו הוא יהפוך ל"מישהו" אחר, או אפילו ל"משהו" אחר? החוקרים באנגליה תקפו את השאלה מצידה השני: האם רובוט המונע בתאי עצב של חולדה, הוא סוג של חולדה? האם הוא יצור חי? האם שכלול הדרגתי של מערכת העצבים שמוטמעת בו, יהפוך אותו בשלב כלשהו לצורת חיים?
בשעה שהמדענים האנגלים שקדו על המערכת שלהם, פעלה בישראל קבוצת מחקר שאפתנית, אשר בדקה את אותה שאלה ממש, אם כי בקנה מידה גדול הרבה יותר. החוקרים לקחו מושג יסודי בחיים המודרניים מפלגה פוליטית וניסו לבדוק עד כמה צריך לרוקן אותו מתוכנו, כדי שהוא יפסיק להיקרא "מפלגה". הניסוי עדיין בעיצומו, אבל תוצאות הביניים מרתקות ומפתיעות.
חשיפה: די בתזזית עיוורת של קבלני קולות
המפלגה שהוקמה לצורך המחקר הזה, "קדימה" שמה, הופשטה כמעט מכל תכונה אשר מאפיינת מפלגות, לפי הגדרתן המקובלת. היא לא ייצגה תפיסת עולם, נעדרה אישים בעלי כריזמה או חזון, לא נבנתה על מסורת, לא הביעה זיקה לזרם תרבותי מסויים, לא נשענה על בסיס עממי כלשהו, הייתה חפה מסממנים קהילתיים כמו התיישבות או תנועת נוער, לא התחייבה לאידיאולוגיה או לאתיקה כלשהי ואפילו לא טרחה לבחור לעצמה המנון או סיסמא.
בדומה לניסוי הבריטי, גם כאן השאירו החוקרים רק את המינימום ההכרחי כדי לאפשר למפלגה לנוע במרחב הציבורי. "קדימה" כללה בדיוק פריט אחד מתוך המאפיינים של מפלגה פוליטית: קבלני קולות. כל הוויתה של מפלגה זו, התמצתה בפעילות של קבלני קולות, אשר נעו במחזוריות בין שני מצבים - איסוף מצביעים לקראת הבחירות הבאות, או חלוקת השלל שנאסף בבחירות האחרונות. צמרת המפלגה הורכבה מקבלני על, אשר הפעילו קבלני משנה ששלטו ברשת צפופה של קבלנים זוטרים, עד רמת הקבלן הקטן בשטח שחלש על קולו שלו.
במאמר מוסגר, יש הטוענים שהדמיון לניסוי הבריטי קיים גם ברמת היישום, דהיינו שגם "קדימה" מופעלת על ידי מוח של מכרסם ירוד, אבל כרגע טרם פורסמו די פרטים כדי לאמת זאת. מכל מקום, הגוף המלאכותי שנוצר לצורך המחקר הזה, הפתיע אפילו את יוצריו. התברר שכדי לשרוד במרחב הפוליטי, אין צורך באף אחת מהתכונות שנחשבו באופן מסורתי לבסיס קיומה של מפלגה. די היה בתזזית העיוורת של קבלני הקולות, כדי להחזיק את "קדימה" בחיים. קדחת בחירות מתמדת, סחר-מכר של קולות וטובות הנאה, הספיקו לא רק כדי להעמיד את המפלגה על רגליה, אלא אף להצעיד אותה לממשלה. אפילו העובדה שהמדענים הישראלים, כנראה מפאת מגבלות תקציביות, איישו את "קדימה" על פי רשימות שהועתקו מיומני המשטרה ומדו"חות מבקר המדינה, לא שיבשה את מהלך הניסוי.
ראה: "מפלגת העבודה"
אין ספק שתוצאות המחקר הזה, שנערך על טהרת המדע הכחול-לבן, יכו גלים בעולם ויעוררו חשיבה מחודשת במושגי היסוד של הפוליטיקה והדמוקרטיה. אלא שעד שהעולם יצליח להפנים את לקחי ניסוי "קדימה", ייתכן שיהיה עליו להתמודד עם טלטלה נוספת, גם היא פרי הילולים של האקדמיה הישראלית. מדובר בעבודה מהפכנית שבסיסה התיאורטי קשה להבנה כמעט כמו מכניקת הקוונטים או נימוקיו של היועץ המשפטי לממשלה לסגירת התיק של רוחמה אברהם-בלילא.
תקצר היריעה מלפרט כאן את המערך הניסויי השלם, אבל נגלה שמדובר בנסיון תקדימי, לבדוק האם מפלגה צריכה בכלל להיות קיימת, כדי לקחת חלק בתהליך הפוליטי. האם קיום הוא תנאי הכרחי לתככים, לתקציבים וליומרות שלטוניות? האם "קיום" הוא בכלל תכונה? הסוגיה הזו, אשר מערבת שאלות פילוסופיות עתיקות ופרדוקסים מתמטיים מפורסמים, נמצאת במוקד המחקר החדש, ששם הקוד שלו הוא "מפלגת העבודה".