סיפורי סבתא

אם נתבקש לתאר אהבה, מיד נצייר לב. זהו אותו מקום, שבו אנחנו מרגישים את האהבה בגופנו. אהבה לעולם לא מתוארת בהקשר לכליות, לרגליים, לכבד או לכל איבר אחר. הפחד להיות נאהבים, כמו הפחד שלא יאהבו אותנו – משאיר אותנו חסרי נשימה.

אסתמה (או קוצר נשימה) היא סימפטום לקושי שלנו להיפתח לקבל אוויר וגם אהבה. כאשר ילד נושם את נשימתו הראשונה עם צאתו לעולם, הוא חווה עצמאות שמהווה בסיס להתפתחותו כאדם ולבחירות הנובעות מאהבה. לא ניתן לכפות אהבה בכוח, היא עצמאית, בדיוק כמו הלב, שהוא שריר בלתי רצוני, הוא המלך. לא במקרה זהו האיבר בגוף המקושר למזל אריה.

אהבה אינה דורשת מאמץ, היא פשוט איתנו כמו ההווה, רכה כמו ריח הפרחים, מתוקה כמו הצבע הורוד, זורמת כמו הנשימה. אהבה היא אנרגיה מרפאת, מהות היקום בו אנו חיים. כל מה שקיים סביבנו הוא אהבה. האדם עצמו הוא רוח, נשמה, נשימה וגם אהבה.

התפתחות אישית והעצמה מגיעות מתוך התעוררות של מרכז הלב שלנו. כדי לצמוח להוויה מלאת חמלה ואהבה, עלינו לפתוח את לבנו. נסיבות החיים ומערכות היחסים עם האהובים עלינו עוזרות לנו להתעלות ולחוש יותר אהבה.

שלוש הצ'קרות התחתונות, בסיס, רגש ומקלעת השמש, סובבות סביב נושאים של הישרדות, צמיחה רגשית וגיבוש הזהות האישית. שלוש הצ'קרות העליונות, גרון, עין שלישית והכתר, סובבות סביב נושאים של התפתחות רוחנית. צ'קרת הלב נמצאת במרכז, בין ההוויה הפיזית לרוחנית. פתיחה של מרכז הלב נדרשת לצורך התעלות, שהיא היכולת לראות את נסיבות חיינו ומערכות היחסים שלנו ממקום גבוה יותר ולא מתוך שליטה, נזקקות, פחד או מניפולציות רגשיות אחרות. כאשר אנחנו אוהבים ומכבדים את עצמנו בכך שהזולת מקבל מאיתנו חופש להיות, מתרחשת חוויה של התרחבות הלב וחמלה.

בדרך כלל קורן מרכז הלב שלנו באור ירוק. זהו צבע של צמיחה, שינוי והתרחבות. כאשר אנחנו מאוהבים מלאה צ'קרת הלב שלנו באור ורוד, כמו הורד המסמל אהבה. כמטפלת שמאנית ראיתי גוון ורוד בצ'קרת הלב של מטופלים מעטים בלבד, שאכן הודו בכך שהם מאוהבים. סבתא טווילה זקנת שבט הסנקה לימדה אותי, שכאשר אנחנו מאוהבים, עולה האנרגיה האדומה מצ'קרת הבסיס ואנרגיה לבנה קורנת יורדת מצ'קרת הכתר. כאשר שתי האנרגיות נפגשות בצ'קרת הלב במרכז, נוצר הצבע הורוד.

הבסיס והלב הן צ'קרות המשלימות זו את זו מבחינת התפקוד הפיזי והרגשי שלהן. כוח החיות נמצא בצ'קרת הבסיס הקורנת בצבע האדום והדם נושא החיים, אך הלב הוא מרכז החיים ופעולתו מבוססת על זרימת דם תקינה. צ'קרת הלב אחראית לפעילות מאוזנת של הלב וגם של הריאות. היסוד הנדרש לפעילות תקינה של הלב הוא האוויר. הצבע הירוק נושא תדר של תנועה, צמיחה ונשימה. הלב הוא מרכז של זרימה, נתינה וקבלה, גם הנשימה מבוססת על זרימה של שאיפה ונשיפה. כלומר, מהות החיים היא קבלה ונתינה.

כאשר אנחנו שואפים יש בנו פתיחות לקבל, ובעת נשיפה אנחנו משחררים לעולם בחזרה נתינה. עצם הנכונות לקבל באופן אוטומטי פותחת אותנו לנתינה וזו אהבה. אהבה מבוססת על איזון של נתינה וקבלה. אהבה היא תמיד הדדית. כאשר איננו חשים הדדיות בקשר, זו אינה אהבה.

האהבה גורמת לנו לתחושת ריחוף ומאפשרת לנו לגעת בעולמן הקסום של הציפורים. תעופה היא תוצר הנובע מיסוד האוויר. ציפורים שונות מחברות אותנו דרך סגולות הריפוי שלהן לידע, לאידיאלים גבוהים ולאהבה.

אהבה היא התגלמות האלוהים, הרוח הגדולה. נוכל למצוא אותה סביבנו בטבע המלא בנגיעות של אהבה. יונקי הדבש נושאים סגולה של הרמוניה, זוגיות ואהבה, מפזרים סביב במעופם עליצות וחדווה, הדבש מאז ומעולם היווה סמל למתיקות החיים הזוגיים ואהבה (לא במקרה האיבר הקשור לעיכול סוכרים בגופנו נקרא לבלב). הפלמינגו שנוצותיו ורודות כתדר האהבה, מלמד אותנו את היכולת ללמוד על שיעורי הנשמה הנובעים מחוויות רגשיות והתפתחות רגשית תקינה. התנשמת ששמה קשור לנשימה, היא סמל עתיק לחוכמה ופניה הפלא ופלא פני לב.

כל חסימה בנשימה אינה מאפשרת לאהבה ולידע הקיים ביקום להגיע אלינו. נשימה כאמור כרוכה ביסוד האוויר, היסוד האנליטי הקשור לקבלת ידע מהיקום. כשהנשימה שלנו מוגבלת, קשה לנו לקלוט ידע חדש. היפר אקטיביות ובעיות קשב ולימוד לסוגיהן נובעות לא פעם כתוצאה מבעיות נשימה הגורמות לילד צורך בתנועה. הלב קשור לידע וכך גם האהבה. קפיצה קוונטית בהתפתחות לא תמיד ניתן להסביר באופן אנליטי, בדיוק כמו אהבה, זה פשוט מתרחש דרך החוויה.

אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.