הפריימריז בקדימה: המועמדים מדברים

חודש לפני הבחירות המקדימות לראשות קדימה, המועמדים מחממים מנועים שכבר הוצאו מההקפאה. עבודת השטח בעיצומה. ב-17 בספטמבר, 70 אלף מתפקדים יצביעו, אחד מתוך ארבעה ייבחר.

הציבור והתקשורת ששים לקרב, וכל התבטאות תופסת כותרות. ההתייחסות למועמדים עברה כבר מזמן את גבול הטעם הטוב וגלשה לפסים אישיים. עם זאת, עד כה לא הובהרו עמדות הארבעה, ובטח לא הושוו זה עם זה, בנושאים העומדים על סדר יומה של מדינת ישראל.

טרם ידוע אם ייערך עימות פומבי מטעם קדימה בין המתמודדים. בינתיים, וואלה! חדשות פתחה את זירת העימות וארבעת המועמדים השיבו על שאלות זהות הנוגעות להשקפת עולמם במגוון תחומים.

מעבר לאופי המועמדים, להצבעה יש גם תוכן אידיאולוגי, במידה שאכן זהו מדד עבור המתפקדים. ארבעה מועמדים, ארבע דעות שונות כמעט בכל נושא. בעוד חודש קדימה תחליט לאיזו דרך מועדות פניה: ימין-מרכז, שמאל-מרכז, ואולי תנועת שמאל לכל דבר.

הסוגייה הראשונה שעלתה על הפרק, היא המשא ומתן עם אבו מאזן. גם שר התחבורה שאול מופז וגם שרת החוץ ציפי לבני מתכוונים להמשיך במגעים עם הפלסטינים, אלא שנקודת המוצא של שניהם שונה. בעוד שמופז תומך בהסכם בשלבים, לבני מבקשת לנסח מסמך עקרונות, בו יפורטו האינטרסים של ישראל.

"תהליך המשא ומתן מחייב את שיפור המערכות הכלכלית והשלטונית של הרשות הפלסטינית", מסביר מופז. לדבריו, סוגיות הליבה צריכות להיות על שולחן המשא ומתן רק בסוף התהליך. מופז, המוביל את האגף הניצי בקדימה, מסביר כי הוא מתנגד לנגיעה בירושלים, וכי הוא מחייב שליטה ישראלית בגושי ההתיישבות ובקעת הירדן. עם זאת, הוא מוכן לתת לפלסטיניים בתמורה שטח חלופי באזור גבול מצרים ורצועת עזה, ביחס של שליש שטח שנותר בידי ישראל. "אבל עוד לפני כן צריך שיהיה בסיס, ושהפלסטינים ידברו בקול אחד ורק אז ללכת לפתרון שתי מדינות".

לדברי לבני, "העקרונות לשלום עם הפלסטינים הם שתי מדינות לאום, כאשר המדינה הפלסטינית היא הפתרון לפליטים ולא תותר כניסתם לישראל. ובכל תהליך יישמרו הסדרי הביטחון, כך שלא יהיה להם צבא". מבחינת לבני, בקביעת גבולות הקבע היא תדרוש את הבטחת הביטחון לישראל, ותסרב לוותר על המקומות הקדושים לעם היהודי, כולל הבירה. אגב, בנושא ירושלים, לבני סירבה להיכנס לפרטים אודות עתיד השכונות הערביות שבמזרח העיר. לדבריה, "מטרה נוספת היא השארת מקסימום אזרחים ישראלים בבתיהם בגושי ההתנחלויות. במקביל, נצטרך לבצע פעולה נחרצת נגד הטרור ושינוי המצב בעזה כתנאי ליישום הסדר".

שר הפנים מאיר שטרית, מיוצאי הליכוד, היה עוף מוזר בתנועה כאשר הביע תמיכה בוויתורים טריטוריאליים, בשעה שחברי הסיעה החזיקו בעמדות בגיניסטיות. ככזה, הוא היה בודד בליכוד שנמנע בהצבעה על הסכמי אוסלו. גם כעת, אין לשטרית בעיה עקרונית לחזור כמעט לגבולות 67', כולל חלוקת ירושלים, אבל לא דרך הפלסטינים. "הצעתי לנהל משא ומתן עם הליגה הערבית על פי המתווה הסעודי. אם עושים הסכם דרך הליגה הערבית, נקבל באותו מחיר שלום עם כל מדינות המפרץ, צפון אפריקה ומדינות נוספות שהשתתפו באנאפוליס", מסביר שטרית. "אבל אין זה נכון שמדינת ישראל תכריז על הקווים האדומים עוד לפני המשא ומתן עם הליגה הערבית. לא צריך להצהיר מראש על מה מוותרים".

דיכטר הוא היחיד מבין הארבעה שמסרב לדבר על משא ומתן, והוא דבק במפת הדרכים עוד בטרם יחל סבב שיחות. לטענתו, "הרכיבים שמופיעים במפת הדרכים הם הרכיבים שאיתם ניתן ללכת ואין סיבה לקיצורי דרך. כרגע אנחנו במצב שיש שלוש מדינות לשני עמים, ולא שמעתי התקדמות בצד הפלסטיני ברוח הדברים המתבקשים ממפת הדרכים, כדי שניתן יהיה להתניע את התהליך. אין היגיון בכך שישראל צריכה לוותר, בעוד שעל הפלסטינים רק להבטיח. בינתיים יש שתי זירות שצריך לטפל בהן".

אם בנושא המשא ומתן המדיני התגלו בין הארבעה חילוקי דעות אידיאולוגיים, הרי שבעניין הרגיעה הארבעה שומרים פחות או יותר על קו אחיד. כל הארבעה מסרבים להבליג על הפרת הרגיעה מצד חמאס. השאלה היא רק כיצד על ישראל לנהוג כאשר הארגון יפר את הרגיעה.

לבני תומכת בהשבת אש נקודתית. לדבריה, "ישראל צריכה להגיב בירי על כל ירי המופעל נגדה מרצועת עזה והיא צריכה לפעול למניעת ההברחות". מופז התנגד כבר בהתחלה לדרך בה נעשה ההסכם. לטענתו, מלכתחילה על ישראל היה ליצור הרתעה, להשיב את גלעד שליט, לנשל את חמאס מהטרור ורק לאחר מכן לייצר הסכם. "הרגיעה לא תמשך יותר מדי זמן", הוא בטוח, אבל גם אז מתנגד לכבוש את הרצועה.

לטענת דיכטר, הרגיעה טובה גם לישראל, על אף הברחות הנשק הרבות ממצרים. הם מתכוננים, הוא אומר, וגם עלינו להתכונן בינתיים, בין היתר במיגון העורף ובפיתוח מערכת הגנה אקטיבית, לקראת עימות עתידי. "המכלול צריך להיות כזה שכשנתקוף את תשתיות הטרור נדע להגן על העורף שלנו בצורה הטובה ביותר".
באופן מפתיע, דווקא שטרית הציג חזית קשוחה: "במידה שחמאס ישבור את הרגיעה, ישראל תצטרך להיכנס בכל הכוח בעזה. מי שמבין רק כוח יקבל כוח" הוא אומר בנחרצות.

גם תמורת שליט יש קונצנזוס בין מרבית המתמודדים המוכנים לשחרר מחבלים רבים תמורתו, אלא שמופז מסרב לשחרר את ברגותי אי פעם מהכלא ושטרית מוכן לשחררו שלא כחלק מעסקת החלפת שבויים. דיכטר, כראש השב"כ לשעבר, לא שוכח שיש אופציה נוספת: "בכל מקרה של חטיפות, יש תמיד אופציה לשחרר בכוח ואופציה אחרת להתנהל במשא ומתן. אם לא מצליחים לשחררו באחת הדרכים, יש תמיד את הדרך השניה". לבני היחידה שסירבה לדבר על הנושא. "מדינת ישראל לא תנהל דיון בעניין גלעד שליט בפומבי", היא קובעת.

שר האוצר רוני בר-און פירט השבוע בפני עיתונאים את עקרונות תקציב 2009. אחד החידושים בתקציב החדש הוא שתי אופציות שיונחו בפני הממשלה: תקציב ביטחוני ותקציב חברתי. הממשלה תצטרך להכריע היכן היא תקצץ - בצבא ובביטחון או בחברה ובשכבות החלשות.

שתי האופציות מעמידות את מופז ואת דיכטר בדילמה לא פשוטה. שניהם ידועים כאנשי ביטחון לפני הכל, מופז כרמטכ"ל לשעבר ודיכטר שכיהן בעבר כראש השב"כ. אלא שתמיכה חסרת פשרות בתקציב הביטחון נתפסת כחוסר רגישות חברתית.
"החיים לא בנויים משני רכיבים, וזה לא נכון ולא הוגן להציג את החיים בצורה כזו, משום שזו הצגה מגמתית של הדברים", מבהיר דיכטר. "כשאתה אומר ביטחון יש מכלול של דברים שניתן לקצץ בהם ודברים אחרים שאי אפשר לקצץ בהם, וכך גם בנושאים חברתיים".

"הייתי שמח שנבנה תקציב ליותר משנה אחת", אומר מופז, "יש הרבה מאוד נושאים שמתנהלים באופן רב שנתי, אני מקווה שיהיה אפשר להגיע למציאות של תקציב רב שנתי. כרגע צריך תקציב מאוזן".

לבני נוטה לתמוך ברווחה, אולם בטרם תאמר את דעתה, היא מבקשת לשמוע את עמדות הגורמים המקצועיים והשרים. לעומת המועמדים האחרים, שטרית מביע תמיכה נחרצת ברווחה. לטענתו, בעיית מערכת הביטחון היא לא כסף, הבעיה היא ייעול וניהול. "יש קשר ישיר בין חברה לביטחון", הוא קובע. "לדוגמה, חינוך חשוב יותר מביטחון, מפני שכל עוד נשמור על פער איכותי מול האויב - נישאר כאן. ברגע שנאבד את הפער האיכותי - ישראל אבודה".

בניגוד לפרסומים כאילו לבני מעדיפה בחירות על פני ממשלה חלופית, היא טוענת שבחירות הן רק ברירת מחדל במידה שהיא לא תצליח להקים קואליציה על בסיס הקואליציה הנוכחית. "לאחר הבחירות, אני מאמינה גדולה בממשלת אחדות. יש הרבה איומים אסטרטגים שצריך לטפל בהם. אבל ההחלטה תהיה בידי כל אחת מהמפלגות אם היא תסכים לקווי היסוד שלנו".

מופז, בניגוד ללבני, לא רק רוצה, אלא גם מאמין שהוא יצליח להרכיב ממשלה במידה שייבחר לראשות קדימה, משום ש"אין למדינת ישראל אינטרס ללכת לבחירות". למרות הצהרותיו המפורשות של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו שיסרב להיכנס לממשלה לפני בחירות, מופז לא נואש: "אני מקווה שסיעות הבית יתאחדו לממשלת חירום לאומית", הוא מביע את תקוותו.

אבל יש גם סקפטיים בקרב המועמדים. מדברי שטרית משתמע כאילו אין הוא מאמין כלל שניתן יהיה להמשיך לנהל את הממשלה ואת המדינה עם הכנסת הנוכחית. "לפי התנהגות המופרעת של הכנסת בימים האחרונים של המושב האחרון, אין לה זכות קיום". אלא שכשר הוותיק ביותר, הוא מאמין שרק הוא יצליח להרכיב ממשלה לפני בחירות כלליות, לאור הניסיון הפוליטי שהוא צבר.

דיכטר נוטה להסכים עם עמדת מופז. לדבריו, "הרכבת ממשלה עדיפה עשרות מונים על בחירות. זו היציבות המקסימלית שאפשר לייצר". על החשש של שטרית, אומר דיכטר כי, "אני לא מציע להסתכל על ממשלה עתידית שהיא בהכרח תהיה נגועה בתחלואים שאפיינו את הקואליציה בשבועות האחרונים, משום שאז לכולם יש אינטרס שהקואליציה תצליח".

במידה שארבעת המועמדים בונים על קואליציה עם החרדים, הם יכולים להוריד זאת מסדר היום, בעקבות התנגדותם הנחרצת להשבת קצבאות הילדים. כזכור, ש"ס הודיעה כי השבת קצבאות הילדים תהיה תנאי לכניסתה לממשלה חלופית. לש"ס תהיה סיבה נוספת לא להיכנס לממשלה, במידה ששטרית ירכיב אותה. כבר עתה הוא מודיע כי בכוונתו להוביל נישואין אזרחיים לאלו שאינם יכולים להינשא באופן דתי.

נושא איכות הסביבה נמצא בדרך כלל בשולי השיח הציבורי. אלא שהמודעות לנושא גוברת. גם חברי הכנסת הבינו את העניין, ולאחרונה מקודמות הצעות חוק רבות בנושא. ארבעת המועמדים מציגים עמדה חד משמעית בנושא, אולם כל מועמד העדיף להתייחס לסוגיה מכיוון אחר.

שטרית מעדיף להתייחס לנושא תחנות הכוח. "ישראל צריכה לפעול בצורה רצינית, כמו הקמת תחנת כוח סולאריות, במקום תחנות כוח פחמיות שהתנגדתי להקמתן". דבר משותף לשטרית, כשר תחבורה לשעבר, ולמופז, שר התחבורה הנוכחי, הוא הרצון למזער את נסיעת הרכבים הפרטיים, עד כדי אגרות גודש בכניסת רכבים פרטיים לערים הגדולות. "משרד התחבורה עושה מאמצים גדולים מאוד ואנחנו חייבים לעבור יותר לתחבורה ציבורית ולהגיע למערכות מטרופוליניות וליצור חיבור בין חלקי המדינה כך שיעדיפו את התחבורה הציבורית", אומר מופז.

משרד החוץ לכאורה לא קשור לנושאי איכות סביבה, אלא שלדברי לבני, המשרד מעורב בהנחייתה בתהליכים גלובאליים של שינוי האקלים. מעבר לכך, לדבריה, "צריך להשקיע במחקר ובחינוך בנושא איכות הסביבה". דיכטר לוקח את נושא איכות הסביבה לכיוון שונה בתכלית. "מה שקורה ביהודה ושומרון משפיע בצורה משמעותית על סוגיית איכות הסביבה", הוא אומר. "די אם ניקח את סוגיית מי הקולחין שיוצאים משם וזורמים מערבה לעבר מדינת ישראל. זהו דבר מאוד בעייתי. גם הפלסטינים מבינים שאיכות החיים אצלם חשובה מאוד. אם החיים שם יהיו בזבל אולי נושפע בנושא הזה בצורה קטנה יותר אבל שם הם יהיו בלתי נסבלים. ובנושא הזה יש יותר הבנות בינינו מנושאים אחרים".