ישראל מלוכלכת. מספיקה הליכה קצרה על שפת הים, מבט החוצה לשפת הכביש בצמתים (למה נדמה לאנשים שזאת המאפרה הלאומית?) או סתם הליכה ברחוב, כדי לראות שישראל בורכה בזבל מן הקצה אל הקצה. רוב הסיכויים שמלחמת החינוך לניקיון לא באמת תזיז משהו למישהו, והציבור הישראלי ימשיך להשליך כלאחר יד בדלי סיגריות, שקיות פלסטיק, עטיפות או כל פיסת זבל אחרת. קנסות גבוהים יכולים להיות פתרון אם אלה אי פעם יינתנו, אבל בכל מקרה ניקיון אינטנסיבי נחוץ לאלתר.
הבעיה היא שבעולם שבו חרב הצמצומים מונפת אפילו מעל הפרה הקדושה בצורת מערכת הביטחון, מי ישקיע הון עתק בניקיון רחובות וחופי ארצנו? חבל שאין איזה כוח עבודה זול, נגיש וזמין, כדוגמת אסירים או אנשים שנגזרו עליהם עבודות שירות, שהיה יכול לנקות את ארצנו בשבריר של העלויות תוך ריצוי חובתם למדינה.
זה לא שלא היו כוונות
הדבר כבר נהוג בעולם, ולא תאמינו, אבל המשרד לאיכות הסביבה בשיתוף שירות המבחן של משרד העבודה הבינו את הפוטנציאל הגלום בכוח העבודה הבלתי מנוצל הזה. בשנת 2004 יצא לדרך פרויקט "חוף נקי" שבמסגרתו הועסקו 15 אנשים שנגזרו עליהם עבודות שירות, והם ניקו חופים לא מוכרזים שאינם מטופלים על ידי הרשויות המקומיות.
מאז שנחקק בשנת 1987 החוק לעבודות שירות, גדל מספר עובדי השירות מארבעים לכ-2,100 עובדי שירות בשנת 2003. עובדי השירות מועסקים במגוון מוסדות ציבוריים, ובהם בתי חולים, בתי אבות, מוסדות לילדים וכו', מקום ואופי עבודות השירות נקבע על ידי הממונה על עבודות השירות, בהתאם למקום מגוריו של העבריין, מצב רפואי, ראיון אישי ועבר פלילי.
כמו נעמי קמבל ובוי ג'ורג'
אז למה אנחנו לא רואים יותר עבריינים מכפרים על פשעיהם על ידי ניקוי ארצנו? מדובר כמובן באנשים שלא מסוכנים לציבור, אבל בכל מקרה צריכים לשלם את חובם לחברה. המשרד להגנת הסביבה טוען כי "העסקת אנשים במסגרת שירות המבחן הצריכה משאבים לפיקוח ובקרה, והמשרד לא היה ערוך לה מכיוון שלא היה ברשותנו כוח אדם ייעודי". מאידך, שירות בתי הסוהר תלה את האשמה בחוסר היכולת להעסיק עובדי שירות בכל עונות השנה, ובחשש כי בעקבות חוסר תשומת לב העבריינים מועדים לביצוע עבירות נוספות.
מובן מאליו שהפרויקט מ-2004 ירד לטמיון. כנראה שאנחנו נצטרך להמשיך לקוות שאנשים יפסיקו ללכלך (ולא ללכלך בעצמנו, גם לא לזרוק סיגריה ברחוב), שהרשויות ימשיכו לנקות כמידת יכולתן, ושיגיע היום בו נוכל לצעוד יחפים על שפת הים בלי לדרוך על שוקובו דביק או שקית ניילון.