עבר שבוע מאז בואו של גונזלס הקטן הביתה לזרועותיה הלא פתוחות של הנסיכה הבלונדינית מישמיש. חשוב במיוחד לדבר על אימוץ כלב נוסף ועוד בדירה קטנה כדי לעודד עוד אנשים לעשות את זה, אבל מסתבר שזה לא העיקר. הרי כלבים הם היצורים שהכי קל לאהוב ועם הזמן הם יסתדרו ביניהם גונזי כבר כמעט ולא עושה את צרכיו בבית (הוא פשוט עושה אותם בדיוק איפה שמיש עושה אותם בחוץ), והיא כבר נהנית מהחנופה שלו ואפילו לא מגרגרת לכיוונו כשהוא מתקרב, ובוקר אחד אפילו גילינו שהם ישנו באותה מיטה. איתם הכל בסדר וכולנו מאוד אופטימיים.
העניין האמיתי בלאמץ כלב בנוסף הוא הדאגה והחרדה שלנו (ההולכים על שתיים). ברגיל, שנינו די רגועים אבל עם בואו של עוד ילד הכל משתנה. אנחנו מפחדים שהוא מרגיש מקופח בזמן שאנחנו מוודאים שהיא לא מרגישה מוזנחת. אנחנו דואגים שהיא לא נותנת לו לאכול, שהיא מונעת ממנו משחקים, שהוא לא ישן טוב בלילה כי היא מתגרדת ובכלל תמיד צריך לוודא ששניהם נושמים. ככה זה פולנים-תימנים-רומנים.
ו-וואלה, באמת לא נעים לחשוף את סודות המשפחה אבל יש לנו פה עסק רציני. כי גם מי שמאוד אוהב כלבים, חשוב שיידע שלא הכל קל ופשוט. זאת אומרת, שני כלבים בדירה זה שטויות, אבל למה אנחנו כל כך דואגים להם כל הזמן בזמן שהם לא מפסיקים לקשקש בזנב? מדובר בתופעה ששמענו עליה מאנשים משוגעים שהחליטו להביא ילדים (ולא גורים) לעולם.
מי צריך את הכאב ראש הזה?!
עכשיו כבר לא פשוט ליהנות מערב שקט בבית כי שני הכלבים דורשים תשומת לב תמידית. גם אם כל אחד מהם ישן במיטתו, מטר מהספה שלנו בסלון, אנחנו תמיד בודקים שהם בסדר ושאין להם מבט עצוב בעיניים. למרות שיש לנו פנאי לשיחות הרגילות על עבודה, מוזיקה, תחלואות העולם או מה היה השבוע ב"היפה והחנון", הדיבור תמיד גולש לאיך היה בטיול האחרון עם הכלבים ומי עשה מה וכמה הם נראים מאושרים או עצובים.
ומצד שני זה חדשני - החשיבות העצמית שלנו, הכיף שאנחנו מוצאים בשטויות פתאום כבר לא כל כך מעניין. מה שמעניין זה כמה מדהים לתת אהבה במובן הכי פשוט ובסיסי ולקבל כל כך הרבה. הנסיכה והקטן נראים מרוצים ואין סיפוק גדול מזה. הטוב והרע בשגרה היומיומית שלנו- בעבודה ובכלל - קצת נכנסים לפרופורציות.
בקיצור, הפרטים הטכניים כבר לא מעניינים. הנסיכה מסתגלת וגונזי גונזי גונזרמן לא מאמין שהוא נפל על בית כזה שבו משחקים כל היום. לכולנו טוב, אבל אנחנו חייבים לזכור תמיד שכל עוד אין לנו ילדים עם סכנת מוות בעריסה, יש לנו פנאי להתעסק קצת בעצמנו כמו שאנחנו הכי אוהבים. אפשר פשוט לקחת דוגמה מהכלבים.