גאורגיה תרמה לברית המועצות את החשוב והמפחיד במנהיגיה. בגורי, עיר הולדתו של יוסף סטלין, השאירו את פסלו של שמש העמים על כנו גם אחרי קריסת הקומוניזם ונפילת האימפריה. שם, בעיר הקטנה והלא חשובה, סטלין הוא עדיין גיבור מקומי שהגיע לקצה הפירמידה.
את המורשת הזו מכיר היטב גם ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, ששואף להחזיר את מדינתו לקדמת הזירה הבינלאומית. מטוסי חיל האוויר הרוסי שהפציצו את רחובות גורי שלחו מסר בהיר לתושבי גאורגיה, למדינות נאט"ו ולעולם כולו. מסר אלים, ברוטלי, קר ואכזר. מסר שאומר דבר אחד: אנחנו כאן כדי לשלוט, בכל מחיר שיידרש.
נשיא גאורגיה הצעיר, מיכאל סאאקשוולי, שיחק פוקר עם יד גרועה ומול היריב הלא נכון. אם חשב סאאקשווילי שארה"ב ומדינות נאט"ו יתערבו צבאית למען גאורגיה, הרי שהוא לא רק מהמר גרוע, אלא גם לוקה בקוצר ראות מדיני.
אם סאאקשווילי חשב שדריסת הרגל שהעניק למערב ולבוש בגרונה של רוסיה תעמוד לזכותו ביום פקודה, הרי שהוא טעה. כל עוד הקשר לא איים על הקרמלין, נתן לו פוטין להנות ממנעמי המערב, ונאט"ו נתנה לו לפנטז על עצמאות ושלטון. אבל המרחק בין הערכה וסיוע כספי ובין עימות חזיתי מול פוטין הוא בדיוק ההבדל בין פנטזיה למציאות בעולם פוליטי ציני ואכזר.
כל מסע צלב צריך שטן
ההתגרות של סאאקשווילי ברוסים מעוררת סימני שאלה גם על רקע בעיות הפנים הרבות מולן מתמודד הנשיא. נכון, בעיות חוץ מחפות על בעיות פנים, אבל הדמוקרטיה הגאורגית עדיין מתקשה להתייצב, בבחירות האחרונות לנשיאות בתחילת השנה התגלו אי סדרים רבים בהליך הבחירה, שהעידו על חולשת הדמוקרטיה. רבים בגאורגיה גם שואלים את עצמם לאן זרם כל הכסף האמריקני שקיבל הממשל בטביליסי בשנים האחרונות.
כאשר ישקע אבק הקרבות, יאלצו בגיאורגיה ובעולם לשאול האם סאאקשווילי יזם עימות עם הרוסים כדי לזכות בחיבוק מערבי, כיצד מסבירים את המהירות בה ביקש לכונן משטר חירום צבאי והאם כל המהלך הוא ספין שיצא משליטה.
בדבר אחד אין ספק, סאאקשווילי הצליח לאחד את האומה הגאה במלחמה. אם נכונה הקלישאה שלפיה כל מסע צלב צריך שטן, פוטין נבחר להיות השטן של הגאורגים. בגיאורגיה אוכלים את הנקמה קרה ולצדה כוס צ'אצ'ה שורפת גרון. סטלין למד את זה בגורי ולימד את העולם כולו. מרתק יהיה לגלות האם מישהו מילדי גורי המופצצת יגלה את זה בעתיד לפוטין.