חיה אולימפית

לרגל אולימפיאדת בייג'ינג שהחלה לפני יומיים, בה מנסה האדם להגיע למיצוי יכולתו הגופנית ולרוץ מהר יותר, לקפוץ גבוה יותר ולהיות חזק יותר, קיבצו אנשי החברה להגנת הטבע – עמיר בלבן, יואב פרלמן, בועז שחם ואסף מרוז, נתונים על חלק מיכולותיהם הנדירות של בעלי החיים וכמה שיאים שגם מייקל פלפס לא יכול לשבור.

מאות מיליוני עופות ממאות מינים נודדים בשמי העולם מדי שנה. שחפית קוטב, שאמנם נדיר לחזות בה בישראל, ידועה בנדידתה הארוכה: מדי שנה היא נודדת מהקוטב הדרומי לצפוני ובחזרה. פרט בודד יעבור בממוצע מדי שנה כ – 20 אלף ק"מ, וזוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר מבין כל בעלי החיים. לשם השוואה, אורכה של ריצת מרתון היא מעט יותר מ – 42 ק"מ, ולכן גם אם רץ מרצון ירוץ במשך שנה שלמה כל יום מרתון שלם, הוא עדיין לא יגיע לכמות הק"מ שעוברת השחפית. שיא נוסף שחווה השחפית הקוטב, בשל נדידתה הארוכה, היא שהיא חווה שני קיצים בכל שנה.

חובת קורי, שמשקלה עולה על עשרה ק"ג. היא מקננת במזרח אפריקה ונמצאת בסכנת הכחדה עולמית בשל צמצום בתי הגידול שלה ובשל הציד. חובת הקורי היא קרובת משפחה של החוברה, המוכרת לנו מדרום הארץ.

הכוח האפור. היא גם אחת מאלופות הארץ בריצה ומגיעה למהירות של 40 קמ"ש(!).

הבז הנודד מתמחה בציד עופות והוא העוף הדורס המפתח את המהירות הגדולה ביותר מבין העופות הדורסים – כ – 300 קמ"ש בנפילה חופשית.

נחש הארבע-קו יכול היה בקלות להתחרות בקרב רב – הוא יכול לטפס, לרוץ ולקפוץ, ומסוגל לזנק על טרפו , בדרך כלל לטאות, כאשר הוא נמצא על הגובה, מעץ, למשל, אל האדמה.

מקצוע הטיפוס לא קיים באולימפיאדה אבל בטבע כן: נחש עין חתול אדמדם מטפס על עצים ועושה אמבושים לציפורים. מבנה גופו מאוד רזה ומאורך, וכך הוא בעצם מתחפש לענף וטורף ציפורים. הוא אמנם אינו היחיד שעושה זאת אבל הוא הכי מפורסם.

קרב מרתק בריצה קצרה יכול להיות בין שנונית החולות באזור מישור החוף והנגב לבין נחש הזעמן. שנונית החולות היא בעלת אצבעות משוננות שאינן שוקעות בחול וזה מאפשר לה לרוץ מהר מאוד. הזעמן הדק הוא בין הנחשים המהירים בארץ והוא מופיע בדרום, במדבר, בערבה וגם בצפון. מהירותו הרבה מתאפשרת בעקבות הפיתולים הרבים הגורמים לתנועתו.

בזמן מנוחתם, במקומות חשוכים כמו מערות, הם תלויים מן המצע עליו הם נחים, כאשר ראשם למטה ורגליהם למעלה. גיד מיוחד נמשך בכוח משקלם וסוגר את טופריהם סביב נקודת האחיזה. משקל העטלף התלוי נעול את הגיד במקומו באופן שאינו דורש השקעת אנרגיה בתלייה. העטלפים אינם ממריאים מן הקרקע כעופות אלא מפילים את עצמם לאוויר וכך מתחילים לעוף. העטלפים גם בשיא החיסכון באנרגיה מבין היונקים הקטנים – בתקופות קרות הם מורידים את טמפרטורת גופם ב – 20 מעלות, עד ל – 15-20 מעלות, וכך חוסכים באנרגיה הדרושה לגוף לחימום.