תשעה באב - לא מה שחשבתם

למרות שתשעה באב נתפס בעיני רבים בציבור הישראלי כיום אבל מיותר, פנחס וולף חושב שתשעה באב קשה יותר מיום השואה

פנחס וולף

היום, תשעה באב, הוא העצוב ביותר בלוח השנה העברי. במידה מסוימת הוא קשה אף יותר מיום השואה, אך כיוון שחורבן בית המקדש השני אירע לפני 1938 שנה, תשעה באב הפך בעיני חלקים ב"מדינת תל אביב" ליום לא רלוונטי. בעוד חילונים לא מעטים זועמים על חרדים שלא עומדים לשירת ההמנון הלאומי, דבר שלא מוצדק כשלעצמו, הרי שהם עצמם אוכלים ומבלים ביום העצוב ביותר בתולדות העם היהודי.

עוד לפני שיקפצו על ההשוואה בין תשעה באב ליום השואה וליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כדאי לבחון מה אירע לעם היהודי לאורך שנות ההיסטוריה באותו יום, מדוע הוא מוכרז, יחד עם יום השואה, כיום אבל לאומי. ולמה היהדות מתעקשת להתנהג בו כיום אבל לכל דבר.

אתם מכירים אנשים ש"לא הולך להם בחיים"? להיכן שילכו, ביש המזל יתפוס אותם, ניסיון לארגן דברים ייגמר בבלאגן אטומי. תנו להם כסא לשבת – הכסא יישבר. הם יעמדו בתור הקצר ביותר בסופר, אבל בדיוק באותו רגע הקופאית תצא להפסקה, או שהקופה תתקע. שלומיאלים שכאלה.

כזה הוא תשעה באב. זהו יום שריכז אליו את האירועים הקשים ביותר שהעם היהודי חווה. כבר בחטא המרגלים, לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל לאחר יציאת מצרים, אמר להם אלוהים, "אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני אקבע לכם בכייה לדורות". זאת, לאחר שעם ישראל נשא את קולו בבכי.

טוב לדעת (מקודם)

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה

מרכז ישראל, במלוא מובן המילה

בכיית החינם בחטא הרגלים היתה האירוע שצרב את תשעה באב כיום האסון לאורך הדורות. די אם נבין מהי משמעות חורבן שני ובתי המקדש, כדי לוותר על אזכור יתר האירועים הקשים שהונחלו לנו באותו יום.

הישראלי הממוצע חושב שחורבן בית המקדש, היה חורבן מקום הקרבת הקורבנות של העם היהודי. היום קשה מאוד להזדהות עם הקרבת קורבנות, שנתפס כמעשה ברברי. בלי להיכנס לוויכוח על חשיבות הקורבנות, צריך להבין שעם חורבן בתי המקדש פסקה אמנם הקרבת הקורבנות, אבל לא רק.

חורבן בית המקדש הוא רק מושג המסמל את חורבן קהילת שבטי ישראל, על מוסדותיה, מנהיגיה ואנשיה. בהר הבית, כן אותו הר שישראלים רבים מנוכרים אליו שלא בצדק, ישבו גם הסנהדרין – בית המשפט העליון של אותה תקופה וגם המרכז הפיננסי. הר הבית היה המרכז של עם ישראל במלוא מובן המילה. כל הפאר וההדר, כל הריבונות הישראלית נמחקה כלא היתה עם חורבן בית המקדש השני.

חמורה לא פחות היתה היציאה לגלות. 12 שבטים פוזרו לכל מדינות העולם. שבטי יהודה ובנימין בלבד שמרו על מסורת ישראל. את מרבית עשרת השבטים לא מצאו עד היום. נכון, חורבן בית המקדש אירע לפני 1938 שנה, אבל את פירות הבאושים שלו אנחנו אוכלים עד היום. זאת הסיבה שאנחנו צמים היום, יושבים על הרצפה, לא נועלים נעלי עור ולא מקיימים יחסי מין. החורבן הוא גם הסיבה לכך שהדתיים מגדלים את זקני התיש שלהם. היום אנחנו באבל.

הכותל קדוש, הר הבית יותר

השואה השמידה שליש מהעם היהודי והיתה לאסון הנורא ביותר בדורות האחרונים. לכן אנחנו מתאבלים ביום השואה בדרך שקבעו מוסדות המדינה. חמשת האירועים הנוראיים שאירעו לעם ישראל ביום תשעה באב, ובראשם חורבן שני בתי המקדש, גרמו לאובדן הריבונות הישראלית, להרג רבים מבני העם, ולהיעלמותם של מרבית עשרת השבטים מתוך 12 קיימים. לכן אנחנו צמים ואבלים.

לפני 60 שנה שבה הריבונות הישראלית על הארץ, ולפני 40 שנה ירושלים שוחררה. לצערי, הישראלים מתדפקים על הכותל המערבי כאילו הוא מקום המקדש בעצמו, בעוד שמדובר בקיר של הר הבית בלבד. יש בו קדושה, אבל הרבה פחות מהר הבית.

ברור מדוע מתאבלים, לא ברור מדוע רבני ישראל, ובטח רבני הציונות הדתית, לא מבקשים להוריד מעט מהאבל של ימי בין המצרים, בעקבות שיבתנו לארץ. עוד פחות מובנת הסיבה שרבים מרבני הציונות הדתית מתנגדים אידיאולוגית לעלייה להר הבית, מקום מקדשנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully