רבות כבר נכתב על החשיבות של כרטיס אדי להצלת חיים. אבל נראה שבארץ דיבורים לחוד ומעשים לחוד וישראל נמצאת במקום לא טוב בעולם בכל הקשור לתרומות איברים והשתלות. כיום ממתינים בישראל יותר מאלף איש להשתלת איברים. כולם חולים שמצבם בלתי הפיך ועדיין יש להם סיכוי להמשיך לחיות. דווקא כשנראה שהמודעות לכרטיס אדי עולה, קם לו מתחרה בעדה החרדית. בניגוד לתחרות בשוק החופשי, שלרוב מיטיבה עם הציבור הרחב, התחרות הזו רק תפגע בו. הכרטיס החרדי נקרא "כרטיס החיים" ושמו אינו תואם לאופיו. כל כוונתו הוא לשמר את האדם במצב של מוות מוחי או להביא לקבורה גופה שלמה ולמנוע תרומת איברים.
מסתבר שאצל חלקים מהעדה החרדית לא רק תורתם אומנותם, אלא גם חלקי גופתם אומנותם. בגלי צה"ל פורסם כי בימים האחרונים עמלים על הנפקת הכרטיס שהמחזיק בו אוסר על לקיחת איבריו לתרומה. "אין רשות לקחת ממני, לא בחיים ולא לאחר המוות, איבר או חלק מגופי, לכל צורך שהוא" ייכתב על "כרטיס החיים".
שמואל פפנהים מדוברי העדה החרדית, אמר כי "אנחנו מקדמים בימים אלו את הכרטיס הזה. ורוצים להתרחב גם לציבור הכללי ולכל עם ישראל שנאמן לתורה, ורוצה לחיות וגם למות כמו שיהודי צריך לחיות ולמות". אותם אנשים שלא מוכנים לתרום מוכנים גם מוכנים לקבל. אם חס וחלילה יזדקקו להשתלת איבר, אני משוכנע שהם לא יחשבו פעמיים ויודו לאותו אדם שכן חתם על כרטיס אדי ומשפחתו הסכימה לתרום את איבריו.
תתגברו כבר על הפחד מ"עין הרע"
לא כל העדה החרדית מתנגדת עקרונית להשתלת איברים. הכנסת אישרה לפני כחצי שנה את הצעת החוק "מוות מוחי נשימתי" ואישור זה נעשה בתמיכת ש"ס, ההצעה קיבלה את אישורו של מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף ושל הרב הראשי הספרדי שלמה עמר. אך נראה שגם התמיכה העקרונית הזו אינה מעלה בהרבה את אחוז התורמים בעדה החרדית. גם המצב בעדה החילונית בכל הקשור להשתלת איברים אינו מזהיר. מהמרכז הלאומי להשתלות עולה כי 55 אחוזים מהמשפחות שמתבקשות לתרום את איברי יקריהן עונות בשלילה.
ישנם כמה טיעונים שעולים כאשר מסרבים לבקשה לחתום על כרטיס אדי, אחד הוא עין הרע, החשש שאם נדבר על המוות זה יקרב אותו. סיבה שנייה היא הרצון לשמור על שלמות הגופה, מתוך אמונה שאין להוציא איברים מגופת המת, משום שהם נחוצים לו בתחיית המתים וסיבה נוספת היא הלכות הדת היהודית.
גם לחתום על ביטוח חיים, רכב או בריאות יש בו את החשש מעין הרע ומשום מה רובנו מתגברים על זה. באשר לתחיית המתים, רוב הרבנים קובעים כי אלוהים ידאג להחזיר לכל אדם ואדם את איבריו, בדיוק כפי שידאג להחזירו לחיים, ולמרבה האירוניה, דווקא לפי חוקי היהדות יכולה תרומת איברים להיות מצווה גדולה. למרות שעדיין לא הושגה אחדות דעים בעניין תרומת האיברים, יש כמה סמכויות הלכתיות המאשרות תרומה זו ורואות בה מצווה.
אני בכל אופן לא מקבל את הסיבות הללו ולכן יש לי בארנק כרטיס אדי. יחד עם זאת, אני מקבל את העובדה שיש אנשים שכן מחזיקים בדעות הללו, שחלקן נובע מפחד, חלקן מאמונות וחלקן מאמונות טפלות. מה שאני פחות מקבל זה את הקריאה הפומבית לסרב.
הדבר דומה למבצע התרמה של האגודה למען חולי סרטן מדלת לדלת, כאשר נשמעת הנקישה אתה יכול לבחור לתרום או לסרב, ולרוב מגיעים התירוצים תרמתי בעבודה, אין לי כסף קטן, תרמתי לארגון אחר, או פשוט אני לא מעוניין. הבחירה לתרום או לא, לגיטימית לחלוטין. גם התירוצים אינם מאוד בעייתים מבחינה מוסרית, אבל מה שאתה לא עושה זה להתקשר לחברים הקרובים, השכנים וכל מכריך ומבקש מהם בשום פנים ואופן לא לתרום לאגודה למען הסרטן - זו כבר ממש חוצפה.
כרטיס אדי הוא רק המלצה, בקשה אחרונה של החותם להציל חיים נוספים במותו, בני המשפחה יכולים לסרב אבל הרבה יותר קל להגיד כן כשיודעים שזה היה רצונו. ובחרת בחיים זה לבחור בכרטיס אדי, הקריאה לחתום על "כרטיס החיים", היא ההיפך הגמור.