"באמת שאני מנסה לקרוא את כתבותיה של ת.נ, אבל תחושת הבחילה מכניעה אותי" (הטובקבקיסט עומר מתקשה לעכל)
בימים שסביב יום ההולדת יש נטייה מעצבנת כזו לעשות את כל הדברים שמהם כדאי להימנע, כמו לרקוד על שולחנות של איזה בר נורא, לקרוס בשירותים של הדיקסי או לקרוא את מה שלעם ישראל יש לומר עלי. והנה, בין שלל תגובות אכזריות, מצאתי גם את תגובתה של הדודה היקרה. מישהו אוהב אותי!
כסוג של מחוות הוקרה החלטתי לקחת אותה לסניף מזרין שבמונטיפיורי. הבחירה במקום ממש לא הייתה מקרית, שכן כחלק מאותם דברים מקוללים שעושים רק ביום ההולדת, גופי סוף-סוף יזכה לקבל את מה שהוא כל כך משתוקק לו - פחמימות ומתוקים.
"אלוהים אדירים, אשה, אולי תחסכי מאיתנו את עולם הדימויים הארוטי-טראשי המביך שלך?" (גם הטוקבקיסט זיגי פ. חושב שאני אשה)
אוקיי, אז גם בלי דימויים ארוטיים. לא לכתוב, למשל, על איך הכורסאות של מזרין ליטפו את עכוזי בנעימות והעלו בי געגועים לגבר שיכיל אותי. אולי גם בשבילי עדיף לא לכתוב את זה, שכן הדודה טענה שאם היינו כבדות קצת יותר, אולי לא היינו מצליחות להשתחל לתוכם. מצחיק, שכן זה מעלה בי עוד דימוי ארוטי-טראשי על הכבדות שלי (לשם שינוי לא זו הפיזית), שאולי באמת מונעת ממני להשתחל לתוך זרועות גבריות חסונות.
"באמת לא מעניינים אותנו הסיפורים שלך , תני להבין כמה עולה, איך ההפוך והאם שווה" (אהרון אוהב את זה ישר ולעניין)
אז ככה: קווינימן (סוג של מאפה) עם פטה, פלפלים קלויים וביצים עלומות (44 שקל) - שווה ביותר. סלט עדשים שחורות עם ארטישוק ועגבניות (38 שקלים) - שווה הרבה פחות. הפוך לא שתיתי. לגמנו אספרסואים (7 שקלים) והסכמנו שהם די טובים. לקינוח הזמנו עוגה שנקראת קלאב (26 שקל), על שום שכבות בצק השקדים, קרם הווניל והפירות. כבונוס קיבלנו חינם גם סברינה, מכיוון שהמלצרית הנחמדה ראתה מה קשה הייתה עלינו ההתלבטות. שתי העוגות היו פחות טובות משנראו.
"מדוע כל ביקורת מסעדות כאן חייבת להגיע עם סיפור מסגרת, בדרך כלל חוויותיה האורבניות העבשות של רווקה מזדקנת וגרגרנית בעלת שם מוזר ונטייה גרפומנית מובהקת" (האם בנדיקטוס מרמז גם על הקולגה החביבה קליה מור? כי זה יגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב)
דווקא היה לי אחלה סיפור מסגרת, על איך הדודה היקרה לא נכנעת לבאמפרים שבדרך ומצליחה, באופטימיות כובשת, להמשיך להאמין באמנות שלה, למרות שהיא לא ברורה לכולם. מובן שאז הייתי יכולה לקשר את זה גם לכתיבה שלי, ואיך לרגל יום הולדתי הדודה העניקה לי את הזכות להבין שבעצם לא אכפת לי מה יגידו אנשים. הם כבר לא מפילים אותי כמו פעם. אז נראה לי שגדלתי. מובן שאחרי הערותיו הבונות של בנדיקטוס, אני אחסוך את זה מהקוראים.
"האקסהיביציוניזם הגסטרואנטרולוגי של פיגל נשיא במסגרת ביקורת מסעדות הוא בהחלט מתכון בדוק לבחילה" (גם לטוקבקיסט ד"ר שול קשה עם השם שלי)
בקטנה
סקס אפיל: של דודות
אנשים: נינוחים
עיצוב: יותר יפה מימי בבלה, פחות יפה מימי גבריאל
שירות: קשוב להפליא
הפוך קטן: 11 שקל, של Bristott
ליד ההפוך: מאפים יפים עם טעם קצת מאכזב
גישה לנכים: כניסה X שירותים X
טיפ: להזמין את לחם הקוקוס
שורה תחתונה: (וזה לאהרון, שביקש מקצועיות כמו של דניאל רוגוב) אין לי מושג אם אחזור לכאן שוב, אבל לא אעשה מאמץ מיוחד
Mezzrine. מונטיפיורי 42. טל' 5667020. פתוח: א'-ה' 7:30-23:00, ו' 7:30 עד שעה לפני כניסת השבת.