61 עולים מבני הפלאשמורה שבאתיופיה נחתו הבוקר (שלישי) בנמל התעופה בן גוריון. בכך הושלמה המכסה של 1500 הממתינים האחרונים לעלייה, לפי החלטת הממשלה מסוף 2007. עם זאת, אלפים מבני הפלאשמורה עדיין ממתינים במחנות מעבר במדינה האפריקאית.
סוגיית עליית בני הפלאשמורה עלתה לראשונה על סדר היום ב-1991, במקביל לעליית יהודי אתיופיה ב"מבצע שלמה". על רקע מלחמת האזרחים באתיופיה והשתלטות המורדים המרקסיסטים על המדינה, החליטה הממשלה להעלות משם את כל היהודים, כ-15 אלף בני אדם. עם זאת, סמוך לשגרירות ישראל באדיס אבבה התקבצו לא רק אלה שמוכרים בוודאות כיהודים, אלא גם אלפי צאצאי יהודים שהתנצרו - בני הפלאשמורה.
הם ביקשו לעלות לארץ, אך הסוכנות היהודית, שניהלה את המבצע, דחתה את בקשתם. כמה מבני הפלאשמורה כבר עלו אמנם לארץ לפני מבצע שלמה, לצד אלפי יהודים נוספים, אך בשל מספרם הזעום, איש לא התייחס אליהם כקבוצה נפרדת.
התנצרותם של בני הפאלשמורה, מאז אמצע המאה ה-19, לא היתה בדרך כלל תוצאה של כפייה ישירה אלא של לחץ חברתי וכלכלי: הקושי לחיות כיהודי באתיופיה הנוצרית של אותן שנים וההטבות שניתנו לנוצרים, לעומת מעמדם הנחות של היהודים. אולם לרוע מזלם, הנוצרים האתיופים לא רצו לספח אותם אליהם וברוב המקרים סירבו להתחתן אתם. כך נוצר לבני הקהילה הזו מעמד מיוחד: מצד אחד, הם המירו את דתם, ומצד שני כמעט לא התחתנו ב"נישואי תערובת", ולכן לא התבוללו.
המכסה הושלמה
לרבים מבני הפלאשמורה היו בארץ קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ובעקבות שורה של לחצים לאפשר את העלאתם ארצה אחרי מבצע שלמה, ב-1992 הקימה ממשלת רבין ועדת שרים לבחינת הסוגייה. הוועדה, בראשות שר הקליטה דאז יאיר צבן, נתנה אור ירוק להמשך העלייה מאתיופיה, אך קבעה כי הזכאות לה תהיה אינדיבידואלית: רק מי שהוא זכאי "חוק השבות", כלומר יהודי בעצמו או בן זוג, בן או נכד ליהודי. בנוסף, קבעה הוועדה מבחן הומניטרי של איחוד משפחות לקרובים מדרגה ראשונה.
מאז הגיעו לארץ אלפים מבני הפלאשמורה, אולם ב-1998 בלחץ עתירה לבג"ץ, החליטה ממשלת נתניהו להעלות את כל מי שהתקבצו עד אז במחנה באדיס אבבה, בלי דקדוקי קריטריונים. ההנחה היתה שבכך תגיע הבעיה לסיומה. משרד ראש הממשלה אף פנה לארגונים היהודיים-האמריקאיים בבקשה שיפסיקו את טיפולם ההומניטרי במחנה, כדי שלא למשוך אליו תובעי עלייה נוספים. אולם מיד לאחר העלאתם של כ-4,000 יושבי המחנה שוב התקבצו תובעי עלייה, ולא נפסקה הפעילות ההומניטרית.
ב-2003 החליטה הממשלה להעלות ארצה את כל בני העדה "שיעמדו בקריטריונים ההלכתיים". זמן מה לאחר מכן נקבעה רשימה של 17,188 בני הפלאשמורה, שהוחלט לבדוק את זכאותם לעלייה. הרבנים הראשיים פסקו כי יש להעלות את כל בני העדה שעומדים בהגדרה ההלכתית ולהעבירם תהליך גיור.
בסוף 2007 החליטה הממשלה להפסיק את מתן אישורי העלייה לבני הפלאשמורה ולהעלות לארץ בהדרגה את 1,500 הממתינים האחרונים. על אף שהיום הושלמה מכסה זאת, במחנה גונדאר שבאתיופיה שוהים עדיין כ-8,700 מבני הפלאשמורה, שרואים את עצמם כיהודים לכל דבר ומקווים שלמרות סגירת השערים הם עוד יצליחו להתאחד עם בני משפחותיהם בישראל.