משהו קטן וטוב

ישנה שיטת תכנון סביבה ששואבת את השראה שלה מהתבוננות בטבע וניסיון מתמיד להחיל את עקרונותיו, והיא נקראת [[פרמקלצ'ר]] (permaculture). במילים פשוטות - היא לא מדלדלת את המשאבים בהם היא משתמשת, כמו שקורה עם שימוש בכימיקלים המזהמים את המים והאדמה ומפרים את האיזון האקולוגי. הנה למשל משהו קטן שאתם יכולים לגדל בבית ולאכול בכיף בלי חשש. כולם מדברים על "אורגני"? גידול ביתי מסוג זה הוא הכי אורגני שיכול להיות. וזה טעים.

הצמח Physalis Peruviana המכונה גם "שלפח" (מלשון שלפוחית), "בוען נאכל" (מלשון בועה) ו"דובדבן היהודים", הוא הזדמנות מצוינת עבור הגנן המתחיל לזכות בסיפוק וגאווה נושאת פרי, בפרק זמן קצר יחסית. זהו צמח פרמקלצ'ר טיפוסי - שימושי, חסון וגם יפה.

נכון ששלל שמותיו המשונים לא מעוררים תיאבון, וזה עוד לפני שסיפרנו שקוראים לו דובדבן היהודים דווקא משום שקליפתו משולה לעורלה שיש להסירה. אבל אם מתעלמים מההתפתלות הבלשנית, מגלים צמח חוויתי במיוחד, אתגר קליל להדיוטות וחגיגה לילדים. והכי חשוב, הטעם מתקתק והמרקם חמוד, בגלל שפע זרעים זעירים חלקלקים הגודש את הפרי.

מדובר בשיח פרוע שיכול בתנאים מתאימים להגיע לגובה של מטר וחצי. (בעציץ, מן הסתם, יהיה קטן יותר). הוא שייך למשפחת הסולניים, כלומר בן דוד של העגבנייה, הפלפל ותפוח האדמה. העסק הזה צומח מהר מאד, למעשה משתולל בעליזות בוטאנית שקטה, אם רק נותנים לו אדמה ומים.

כל מה שצריך זה להשיג פרי אחד כזה. אפשר לראות אותו לפעמים בחנויות ירקות מגונדרות עם מחיר מגונדר, ואפשר לברר במשתלה. כעת עליכם רק למעוך את הפרי על גבי עציץ ובו מצע שתילה ("אדמת עציצים", או אדמה קלה ומאוזנת אחרת) ולכסות בשכבה דקיקה של אדמה. (טיפ חשוב: כל סוג של זרע יש צורך לכסות בשכבת אדמה שעומקה פי שלושה מגודלו). נסו לפזר את הזרעים באחידות על פני העציץ. הקפידו על השקיה סדירה, במיוחד בשבועיים שלושה הראשונים.

הציבו את העציץ במקום מוצל בהתחלה, וכשתתחיל הנביטה העבירו אותו לשמש. כשאורך השתילים ארבעה או חמישה סנטימטר העבירו אותם לבית הגידול הסופי שלהם, שעשוי להיות אדמת הגינה, עציץ או אדנית עמוקה, בשמש מלאה או חצי צל. היזהרו לא לפגוע בשורשים. הקפידו על השקיה תכופה מיד אחרי ההעברה. אחרי שהצמחים נקלטו אפשר להשקות פחות, להישען אחורה ולנוח.

הצמח רגיש לרוחות חזקות וקרה. במקומות נמוכים וחמימים, יש לבחור עבורו מקום מוגן, הוא יעבור את החורף בחיים בדרך כלל, אבל באביב, אחרי גיזום נמרץ, תחול התאוששות מהירה וצמיחה מחודשת. במקומות גבוהים, קרים או חשופים לרוחות, יתכן שהצמח לא ישרוד את החורף, אז פשוט נתייחס אליו כאל חד שנתי. בכל מקרה, גם בתנאים מיטביים, הצמח לא חי יותר משנתיים שלוש, אבל מזריע ומרבה את עצמו בחופשיות ברחבי הגינה, כך שהוא נעלם במקום אחד, וצץ לפתע במקום אחר.

עץ פרי קטן ובודד השתול בשטח חשוף ירוויח מנוכחותם של צמחי דובדבן היהודים השתולים סביבו. ביחד יצרו "חברת צומח" פורייה ושיתופית יותר. עד שהעץ יגדל ויתחזק, הצמחים שסביבו ימותו ויפנו לו את השטח, וזוהי חלוציות!

ילדים מאוד אוהבים את הפרי הזה, הם אוהבים לתור אחריו בסבך הענפים ולקלף אותו באצבעות שמנמנות. יש להבהיר להם שפרי בלתי בשל (שקליפתו טרם התייבשה כליל) מכיל חומרים רעילים ואינו יפה לבריאות, אז שווה לחכות. פירות בשלים שלא נקטפו נושרים ארצה, מתייבשים והופכים ל"צימוקים" טעימים, שיחכו לכם על האדמה גם כשתחזרו מהחופשה. לא כדאי לדשן הרבה, זה גורם לצימוח נמרץ על חשבון הפרי.

מה שיפה ומיוחד פה, הוא האפשרות לקבל פרי (מתוק וטעים!), תוך שבועות אחדים. זה יעזור לכם להעביר את הזמן במתיקות אם בדיוק נטעתם בוסתן עצי פרי חדש ויש לכם כמה שנים לחכות, ויעזור גם אם אין לכם שום בוסתן אלא רק עציץ ריק מאובק במרפסת קטנטנה ומעושנת בלב העיר ורצון לחוות את מערכת היחסים עם צמח המוקיר לכם תודה, מוסיף לכם יופי ושמחה.