על הדמיון בין פולארד לקונטאר

שוב מתעוררים הקולות הקוראים לדרוש את יציאתו של המרגל ג'ונתן פולארד מהכלא האמריקאי. הקולות נמצאים שם כל הזמן: קוראים לנשיא ארצות הברית המבקר בארץ להעניק חנינה, קוראים לאזרחי ישראל מבעד למדבקות הפגוש לא לשכוח אותו. אבל אחת לכמה זמן הם משמיעים את קולם חזק יותר, משל הזמן אוזל, ואוטוטו הגיבור הלאומי לא יהיה איתנו, ואז נשאל "איך נתנו לזה לקרות?"

קשה להתייחס לפולארד כאל נכס לאומי, במיוחד לאור היחס של אזרחי לבנון אל סמיר קונטאר. אינני חושב חלילה שדינו של פולארד כדין רוצח ילדה קטנה, או אפילו מתקרב לכך. אך בין השניים מתגלה דמיון מעניין בכל הנוגע למאבק להחזירם ולהעלותם לדרגת קדושים מעונים, בעוד שהם יושבים בבית הכלא על פשעים שביצעו.

אם נבחן מספר דברים שהצליחו להרים כמה גבות ישראליות בעת שחרור קונטאר, נשים לב שיש לא מעט מאפיינים מקבילים בין שתי הדמויות. קונטאר לא היה איש חיזבאללה מימיו, אך למרות זאת, חיזבאללה פרש עליו את חסותו והכריז כי הוא האסיר הלבנוני המשמעותי ביותר. אסירים לבנונים אחרים ששוחררו בעסקאות השבויים, כלל לא זכו לאותה רמה של כבוד והדר כמו זו שזכה לה הרוצח העלוב. בדומה להפיכתו ללבנוני בן חיזבאללה, על ידי הלבשתו במדי הארגון והנפת תמונתו על כל עמוד בטון רענן, כך גם גורמי הימין מנסים לעשות ישראליזציה לפולארד, האמריקאי הטוב. מבקריו בכלא נוהגים לציין כי הוא "אוהב ישראל אמיתי" ומתעניין בנו כל הזמן. גם לקראת ההתנתקות פורסמה דעתו על גבי כל עיתון שהיה מוכן לעשות זאת, משל היה גדול הפרשנים הפוליטיים במדינה. אבל מה לו ולנו?

פולארד נולד וגדל בארצות הברית של אמריקה. הוא למד שם, התחנך שם ונחשב לסמל ומופת ליהודי אמריקה, אוהבי ישראל השומרים נאמנות לארצם של האמיצים והחופשיים. כחלק מהניסיון להפוך אותו לישראלי נרדף, ג'ונתן, שם אמריקאי לכל דבר, הופך ליונתן. כך הרבה יותר קל לראות בו את שכן הטוב והשמנמן שגר ממול. אבל ג'ונתן פולארד לא היה ישראלי או שכן שלנו.

דבר נוסף – נראה שפולארד האמיץ לא שם את נפשו בכפו רק מתוך דאגה למדינה הקטנה שבמזה"ת. בספרו של יוסי מלמן "מרגלים לא מושלמים", שמגובה על ידי עדויות של סוכני FBI, לפולארד היתה משיכה בלתי נדלית לאקשן, וטרם החלטתו לסייע לשירותי הביטחון הישראלים, הוא פנה גם לשירותי הביון של סין. אבל אחרי שסייע לנו כה רבות, במידע שהוכח במשפטו כלא חיוני לביטחונה של מדינת ישראל, החליטה המדינה להעניק לו אזרחות ישראלית. מהרגע בו הוכר כאזרח ישראל, גברו הקריאות בימין לשחררו. עכשיו הוא משלנו.

בדומה לטענת חיזבאללה כי רק ארגונם דואג לאסירים, הצגת גופי הימין כאילו מערכת השלטון הישראלית מתעלמת מגורלו של המרגל, וכי רק אנשי הימין מסוגלים לשחררו, מנותקת גם היא מכל בסיס. יצחק רבין, הוא ולא אחר, ביקש מביל קלינטון לשחרר את פולארד, אך זה דחה את בקשתו בעקבות פניה של יחידות המודיעין במדינתו. אחריו עשו זאת גם בנימין נתניהו ואהוד ברק, אך בכל פעם גופים אמריקאים עשו הכל כדי לטרפד את הבקשה. הטענה כאילו דרושה רק בקשה של ראש ממשלה ישראלי כדי להביא לשחרורו, מנותקת גם היא מכל בסיס. אם נשים לב, גם הגופים היהודים בארצות הברית עושים הכל כדי לנתק את עצמם מהפרשה ולא להפעיל לחץ לשחררו, כדי שלא יתפסו כמי שבוגדים במדינתם. אל לנו לשכוח שמעבר להיותו יהודי, פולארד הוא אזרח ארצות הברית, וככזה עליו לציית לחוקיה. האם אנשי הימין היו מסכימים לשחרר מרגל אמריקאי בישראל, אם כל גופי המודיעין היו מתנגדים לכך? אני בספק.

הקריאות החוזרות ונשנות לשחרר את פולארד, שבל נשכח - יושב בכלא על פשע שביצע, מקבילות בדבר מה לקריאות הפלסטינים והלבנונים לשחרר אסירים ביטחוניים. בדומה ליחס הקשה ששחרור אסירים, מכל סוג, מעלה באזרחי מדינה, כך היחס בארצות הברית לשחרור אסיריה שלה. את אזרחי ארצות הברית כלל לא מעניין אם פולארד התנגד נחרצות להתנתקות או אם גופי ימין ישראלים רואים בו מושיע לאומי. הוא פגע בביטחון מדינתם, הוא פגע במדינתו שלו (זו לא ישראל), ועל כן הוא יושב בכלא. על אף הקושי המשפחתי והאישי שבדבר, אדם שביצע פשע צריך לשלם על כך. "אל תדרוש מחברך את מה ששנוא עליך" צריך לעלות בקנה אחד עם תפיסת עולמנו. לדרוש את שחררו מכיוון שאנחנו ידידי אמת של ארצות הברית, זו לא פחות מצביעות.