כוס ובחורה

"מה זה אומר?" שאלתי את חברתי בפליאה, כן ברור לי לחלוטין שהתשובה אינה בידיה ובכל זאת ניסיתי לפענח יחד איתה את המסתורין. "באמת אני אומרת לך, אני מנסה להבין, כי מעבר לזה הכל בסדר, אין לי בעיה לא לראות אותו יותר לעולם אבל אני מעוניינת לדעת, מתוך עניין, מה גורם לבנאדם לשאול אותך אם תרצי להפגש לקפה שוב, ואז פשוט להיעלם, את לא חושבת שזה מעניין?", לא היתה לה תשובה לשאלתי, גם לא עצה טובה שיכולה להסביר את העניין.

מאד מוזר, חשבתי לעצמי והנחתי שאולי הוא פשוט הרגיש לא כל כך בנוח להגיד לי את האמת והעדיף להעביר את המסר בשיטת "הבן זאת בעצמך", כנראה שלא מצאתי חן בעיניו והוא לא מצא את הדרך לסכם את הפגישה בצורת פרידה ידידותית.

מקובל לחלוטין לא למצוא חן באדם שמולך אבל למה להשאיר רושם הפוך? מה, אנשים עדיין משחקים את המשחק הזה שאומר שאם אתה מעוניין אז אל תראה התלהבות?

שיחות מהסוג של "תגידי מה זה אומר, למה הוא התכוון, מה מסתתר מאחורי הדברים והאם קראתי נכון בין השורות" הן שיחות יומיומיות ורגילות לחלוטין בין חברות, הרבה מפגשים על כמויות של כוסות קפה עושים את שכרם היומי בכבוד בדיוק מהסיבה הזו. לי באופן אישי יש סלידה משיחות שכאלו, אני מקבלת בחילה מהן ליתר דיוק, בעיקר אם אני היא זו השואלת, אני מצפה מאנשים להיות כנים וישרים איתי גם אם מה שיש להם לומר הוא לא בהכרח נעים, אולי כי כך אני משתדלת לנהוג בעצמי, בדיוק מהסיבה הזו,כדי למנוע שיחות מעצבנות ומיותרות על בסיס של "למה הוא/היא התכוון/ה".

והנה מצאתי את עצמי תוהה וכשלא מצאתי תשובה מספקת אצל אנשים בעלי היגיון בריא החלטתי כי גם כאן חייב להיעשות מעשה, לא לטובת שום קשר ולא לטובת אף פגישה על שום כוס קפה, אלא לטובת הדורות הבאים ולטובת בנות ובני ישראל הנתקלים במסר כפול או מוטעה ועוסקים בפענוחו.

כעבור שלושה ימים בהם לא נשמע קול מהבחור המדובר, החלטתי לשאול אותו ישירות, באמצעות נפלאות התקשורת הקרה והמתירנית של ימינו, הידועה בתור - אסאמאס, כתבתי " שאלה - האם שאלת אם אני מעוניינת להפגש בשנית למטרת ידע כללי?", הוא השיב בשאלה ישירה בחזרה "לא, לידע כללי אני שואל שאלות אחרות, אז מתי נפגשים?" לזה אני לא ציפיתי אני מודה, אבל מצד שני לא הצלחתי להבין מה מנע ממנו להיות הוא היוזם של השיחה, הנחתי לשאלה כי הטלפון צלצל, לא שאלתי יותר שאלות, הנחתי כי אולי היה עסוק ואולי העדיף לקחת את הדברים באיזי, קבענו להפגש לקפה נוסף.

גם הפגישה השניה היתה בעלת סממנים חיוביים של כימיה ופיזיקה גם יחד, הפגישה הסתיימה כשלא היה צורך במילים כדי להוכיח כי יש עניין משני הצדדים ובכל זאת הוא אמר "את ממש מוצאת חן בעיני, את חכמה ומעניינת, מרתקת ומאתגרת, את גם נראית ממש טוב וסקסית בטירוף, אנחנו נפגש שוב נכון?", "נכון, נכון" השבתי ויצאתי מהאוטו עם חיוך מטופש מרוח על פניי.

אז כך היה הדייט השני ואני הרשתי לעצמי לזרום, על אף סלידתי הידועה מהמילה "לזרום" בעיקר כדי כדי לראות מה צופן יום ומה יולידו המילים הללו, והחשוב מכל- האם יש להן בסיס?
מאז אותה פגישה ערב ערב היינו נפגשים על מסך המחשב, בסופו של כל יום היינו מדברים שעות על גבי שעות, על היום הארוך שעבר ועל מה שהתחדש, מספרים כל אחד על עצמו מחליפים חוויות ומשתפים אחד את השניה ברחשי ליבינו, זה הרגיש כמו משהו אמיתי ובכל זאת, שלושה ימים במשך השבוע קבענו להפגש והוא נאלץ לבטל.

ולמרות שביטל המשיך לדבר ולדבר כל ערב מעל מסך המחשב עד שעצרתי לרגע ואמרתי לעצמי, "קשר וירטואלי? זה מה שיש פה? לטובת זה הגעתי עייפה לעבודה כל השבוע?"
על כוס קפה נוספת ישבתי עם חברתי היקרה ולשאלתה מה עם הבחור עניתי "לא ברור העניין, משהו וירטואלי, קצת מוזר, אבל את יודעת מה? זה לא משנה, אני לא יודעת מה העניין ונדמה לי שזה גם לא ממש משנה"