יומני הנסיכה - חלק שני

יומיים אחרי שנבחר בר המזל שעליו תוכל הנסיכה לתפוס תחת, הגיע היום בו לקחנו אותו מהמרפאה של צער בעלי חיים. הוא היה קצת עייף מהניתוח (הורידו לו את הביצים, אבל הוא לא אוהב שמדברים על זה) ובכל זאת הסקרנות שלו שירתה אותנו, ובדרך הביתה הוא נסע על בירכיי באוטו ונהנה מהרוח בחלון. בכניסה לבניין הוא חשש וסרב בתוקף לעלות במדרגות. אחרי שלקחנו אותו בידיים עד פתח הדירה, הוא לא הסכים להיכנס, כנראה בגלל שהוא ראה ליד הדלת את בעלת הבית הבלונדינית.

אני התחנפתי למישמיש בזמן שא' ניסה לשדל את גונזלס (זה שמו בישראל, אגב. ולא על שם פליט תוכניות הריאליטי) להיכנס. אחרי כמה דקות הוא ניאות והחל לרחרח את הבית בזמן שמישמיש לא מבינה מי זה, מה הוא רוצה ולמה אנחנו בוהים בו. ברור היה לנו שבתוך תוכה גם היא חושבת שהוא חמוד ובלתי מזיק, אבל לליידי יש פוזה שהיא צריכה לעמוד בה ולא כל גבר יזכה ליחס שלה, אם בכלל.

השעה היתה 21:00 והמתח היה באוויר. האם יגיע היום בו הם יהיו חברים? רק שלא תגרום לו להרגיש לא רצוי לעד. היא הגנה עלינו בחירוף נפש מפני הגור המפוחד, אפילו נבחה כשהוא ניסה להתקרב למיטה שלה בסלון. כשניסה לטעום מהאוכל שלה היא הבינה שיש לה פה עסק עם פולש מסוכן ומיד אכלה את כל הקערה המלאה, שתתה את כל המים ועברה לקערות הקטנות שלו. גם הן חוסלו בשתי שניות. טוב נו, כמה כבר פינצ'ר מעורב צריך לאכול.

גונזי היה מותש מהיום הארוך שעבר עליו – מהניתוח והתרופות, מהדרך, מהבית החדש ומהבלונדינית השלטת בו, מכמות הליטופים שכנראה לא זכה לה מעולם. הוא מיד התכרבל בתנוחת הבייגלה שלו במיטה החדשה שרכשנו עבורו. גם מישמיש באיזשהו שלב נרגעה, והלכה לנמנם בהפגנתיות בפינת הסלון, עם הפנים לקיר. אין ספק, היא יודעת דבר או שניים על ההורים שלה, על מה יגרום לנו להתחנף אליה. וכך היה - לחנופה כזאת היא לא זכתה מאז העזנו בחוצפתנו לטוס בלעדיה לחופשה בת שבוע בחו"ל.

בסביבות 01:30 החלטנו שכדאי להוציא את הקטן לטיול קצר כדי לנסות למנוע עשיית צרכים בבית. מישמיש שמחה על הטיול הנוסף אבל הקטן לא הבין מה רוצים ממנו. גם הפעם היינו צריכים לשאת אותו במעלה ובמורד המדרגות, ובין לבין, אפילו טיפת פיפ לא יצאה לו בגינה. כשחזרנו הלכנו לישון, ומישמיש באה לשמור עלינו מפני הפולש. אחרי זמן לא רב גונזלס הגיע לחדר השינה, ומישמיש כמובן עזבה אותו באותו רגע.

הלילה עבר יחסית בשקט. מיש ישנה במיטה שלה בסלון, וגונזי על המכנסיים שהיו זרוקים לצד המיטה שלנו. מוקדם בבוקר קמנו לראות שהילד מחונך להפליא! הוא אמנם עשה את (כל) צרכיו בבית, אבל לפחות זה היה בשירותים, ממש למרגלות האסלה. הוצאנו אותם לטיול בוקר, ואז לטיול שעת עשר ואז לטיול צהריים, אחה"צ וערב (מזל שאנחנו גרים ממש קרוב לעבודה), אבל האדון המשיך להתפנות בשירותים ומישמיש המשיכה להתעצבן עליו כשהתקרב לאוכל או למיטה שלה. לפחות בטיול האחרון הוא כבר ירד ועלה במדרגות בכוחות עצמו, ובערב מישמיש אפילו לא נבחה כשהוא שתה מהקערה שלה וחיכתה שיסיים עד שניגשה אליה בעצמה.

אז היום הראשון עבר בסדר – הקטן תופס ביטחון והבלונדינית מקבלת המון טיולים ויחס בלי סוף. יש לנו הרגשה שבסוף הם עוד יהיו חברים טובים. מי יודע, אולי אפילו יגיע היום בו הוא יעשה את צרכיו בחוץ. מה שבטוח זה שאין יותר כיף מלחזור הביתה לשני כלבים.

המשך בשבוע הבא.