כדי להבין נשים צריך לזכור שגם הן יצורים נבונים שמסוגלים לחשיבה ולהגיון ממש כמו דולפינים ופילים, אלא שהסיכוי שהן יכתבו ספר פילוסופיה הוא קצת יותר קטן. למה? כי נשים אוהבות לחלום ולפנטז. המימד שבו הן אוהבות במיוחד לשהות הוא תת-מציאותי, סב-תודעתי הקרוי לה-לה-לנד.
אישה במסעדה הכי תאהב את המנה שהיא הזמינה לפני בכלל שהגיעה לשולחן! ברוב המקרים עוד בשלב שהיא כתובה בתפריט ("אוי, הקרפצ'יו ברוטב אוכמניות הזה נשמע חלומי"), או בשנייה שהיא מתקרבת לשולחן בידיים של המלצר ("אוי, המרנג לימון הזה נראה חלומי"). אישה בחנות נעליים הכי תאהב את הסנדלים עם העקב הקטן ברגע שבו הן ישלפו מהקופסא ("אני כל כך אצטער אם לא אקנה אותן") ואת הגבר שלה היא הכי תאהב בערב שהכירה אותו ("יש לו סירה, הוא בטח ייקח אותנו להפלגות רומנטיות").
משם, בשלושת המקרים זה הולך ויורד ("באותו ערב הקרפצ'יו עשה לי צרבת, המרנג עשה לי כאב בטן, הסנדל עשה לי שפשוף בעקב... אלה הן הנסיבות המקלות שאני מבקשת, כבודו, לכך שהתחתנתי עם גבר שאוכל דגים בזמן סקס...").
אין ספק שלטעות בסנדלים עם עקב קטן זה קריטי פחות מלהתחתן עם הפירט ברבוסה, אבל בדיעבד היא תגלה שהכתובת היתה על הקיר, שעובדות החיים הן חדות כמו סכין ושנגמרו לי המטאפורות. בקיצור עוד במסעדה, בדייט הראשון, כשהוא כיבה את הסיגריה בשאריות האוכל בצלחת וירק על מגפיו היא יכלה לראות לאן זה מוביל. אבל היא היתה בלה-לה-לנד.
חוקי הפנטזיה
נכון שזו אינה רק בעיה נשית כשם שחוק מרפי "מידת המשיכה שתחוש לדייט שלך יעמוד ביחס הפוך למידת המשיכה שהוא חש כלפיך" אינו רק גברי אלא שלגברים יש אמות מידה מאוד ברורות לגבי המשך הקשר (כוסית-לא כוסית), בעוד שהנשים נותנות לעצמן במודע מרחב להתבלבל.
לפי חוקי הפנטזיה, הדייט השני מתקיים כבר ברמת ציפיות כה גבוהה, שרוב הסיכויים שהוא יהיה זוועה. ושוב - לא בגלל שתגלי שהוא מקרל מעושן, אלא בגלל שהוא לא יצליח לעמוד באף אחת מתכונות האופי המלבבות שהצמדת לו וטוב שכך! דינמיקה זו תואמת כזכור את חוקי מרפי שבזכותם רמת העניין שלו בך תעלה ככל שרמת העניין שלך בו תרד. אבל אם את רוצה להתנדנד פחות בין תקוות שווא לאכזבות סרק, הקשיבי לעצתו של החכם ההודי אושו שאמר: המסך ריק.
בדיוק כמו שבקולנוע לפני הסרט את רואה מסך ריק - ככה גם הגבר. אין בו כלום עד שאת מקרינה עליו את כל עולמך! הגבר הוא מכונה מאוד פשוטה, שמופעלת על ידי כפתור אחד שמדליק ומכבה אותו. חוץ מזה, את מקיימת יחסים בעיקר עם עצמך והקרנה שלך היא מה שגורם לך לצחוק, לבכות, להתרגש, ממשהו שבכלל לא שם! זהו צורך של עולם הרגש להיתפס בחפצים. עזבי את החפץ, תחזרי לעצמך.
לסיכום: "איזי איז רייט" ו"המסך ריק" האם זה לא אותו דבר? באמת דומה מאוד. שתי הבעיות, בעיית האגו ובעיית הפנטזיה נפגשות בנקודה הזו: אין מפגש של פנים מול פנים. על סולם ההשפלות אתה תמיד רואה את אחוריו של זה שאתה נמשך אליו, והוא רואה את אחוריו של זה שהוא נמשך אליו, שרואה אחוריים של מישהו אחר. חנוך לוין תיאר זאת היטב במערכון קורע שבו זוג מכוערים מתנשק על ספסל: שניהם מתפשרים קשות, הוא עכברון עלוב ודהוי והיא עלובה כמוהו, מתוקה כמו מלפפון ושניהם בעיניים עצומות מתאמצים להעלות בדל פנטזיה, איזה כוכב קולנוע או כוכבת טניס להזין את תשוקתם.
אלא שבמציאות, לא רחוק מהם בין השיחים עומד עלוב נפש אחד שמביט בהם במכנסיים מופשלים ומאונן מתאמץ להקרין עליהם אשליה של תשוקה כדי שיוכל כבר לגמור, אלא שזה לא הסוף מאחורי זה עומד עלוב נפש גמור ממנו אשר מביט על ישבנו הצמוק של המאונן ומאונן גם הוא... מסיים את שרשרת המסכנות הזו חתול רחוב אחד כחוש שמתבונן על רגלו של המאונן ההומו ושוקל אם אפשר לזלול אותה כדג.
אלה הם יחסים של "פנים אחור" והם מחייבים לפתח עולם פנטזיה. זהו המצב האנושי. אלא שזוגות טובים מצליחים להיחלץ ממנו (ועכשיו אני רציני לרגע קט): זה בעזרת זה.
זוגות טובים שחיים מתוך שיתוף, תקשורת והיעדר מוחלט של מניפולציה, יכולים לפתח יחסים של פנים אל פנים שבהם אין פנטזיה.
לוותר על האגו
וסינגלים? זהו, שאם הם רוצים לדעת אהבה בחייהם, חובה עליהם לעשות את העבודה הזאת לבד. משחק הזוגיות דורש: 1. לוותר על האגו: דבר ראשון להתחיל להסתכל לצדדים בגובה העיניים. "אם אינך יכול להיות ליד זה שאתה אוהב, אהוב את זה שלידך". התפשרות מסוימת חייבת להיות וכיוונה "קל הוא הנכון". ותר על המאמץ. לך למי שאוהב אותך ורוצה אותך ולא על מי שרחוק ממך ואם זה יאמר שאתה לא מי יודע מה, הרי שבעיקרון העמוק של הדברים זה בדיוק מה שיעיד שאתה דווקא משהו מיוחד.
2. בלי פנטזיה: בלי לברוח לסרטים. בואו נסתכל למציאות בעיניים וכשתבוא המחשבה, ש"מגיע לי מישהו יותר טוב, שבטוח נמצא שם בחוץ ורק מחכה לי..." נגיד לפנטזיה הזו: "תודה, אני מכיר אותך, המציאות לא הוכיחה לי שזה נכון. אני רוצה להתמודד עם אהבת עומק". בחיים ללא-פנטזיה את לא מצפה מהדייט שלך להיות מה שהוא לא, נכון? לטוב ולרע את מצפה לאמת: האם פיו וליבו שווים? האם הוא באמת רוצה קשר? האם הוא ספן רומנטי או דייג ברברי? בלי הפנטזיה את רואה אותו ולא את כל המקומות שהוא תואם או לא תואם לסרטים שלך.
כן, אני מדבר על רמת מודעות גבוהה. לא רק לראות אותו כמו שהוא (שלם עם כל מגרעותיו), אלא לראות את עצמך כמו שאת בלי הדרמה של האחות החומלת או האמא המפנקת או הזונה השורטת. צאי מהסרטים את הכל ביחד, שלמה. ותראי לו את זה. אין גבר שעזב אישה שלמה - ואם עזב, הוא לא גבר שלם.
רפיק ידידיה קמחי הוא היזם ומנהל התכנים של פסטיבל סינגלס קיץ, שמתקיים בין התאריכים 14-16 באוגוסט, במרכז אומ - מרחב נופש רוחני בבית אורן. עלות השתתפות בפסטיבל: 350 ש' בקניה מוקדמת (עד התאריך 1 באוגוסט) ו- 390 ש' עד התאריך 14 באוגוסט ובשער. בין המופעים המרכזיים בפסטיבל: ההצגה שופרא, לרוז סאונד סיסטם - אלוף הרגאיי והדאב, הרצאה של ד"ר איריס בר און "איך להתחתן בלי להתגרש" ודי.ג'יי Optimistic במסיבת טראנס.
