בואו נשחק משחק קטן - בזמן שאתם צופים בערוץ מסוים, בידקו מה משדר הערוץ המתחרה באותה השעה. לרוב - למרות שבשנים האחרונות מפת הטלוויזיה המסחרית בישראל השתנתה מאוד - תגלו שמדובר באותם התכנים, כאשר לשני הערוצים המרכזיים, ערוץ 2 וערוץ 10, יש לוח שידורים זהה כמעט לגמרי. גם אם נדמה לצופה לפעמים שיש לו אפשרויות בחירה ותמיד הוא יוכל להעביר ערוץ ולמצוא תוכן שיענה על צרכיו, הוא עדיין לא זוכה לגיוון הטלוויזיוני המיוחל. כאשר ערוץ מסוים מעלה לאוויר תוכנית, מיד הערוץ המתחרה דואג לשדר באותה השעה תוכנית מאותו סוג. ההעתקה בין הערוצים נפוצה כל כך, עד שלא נותר לצופה אלא לזפזפ בין תוכניות זהות.
בימי חול, היום נפתח בשני הערוצים עם תוכניות לילדים. לאחר מכן, מגיע תורן של תוכניות הבוקר, כשגם להן פורמט קבוע וזהה - קריאת עיתונים ואייטמים קלילים עם מבזקי חדשות. בשעות הצהריים מגיעות הדרמות היומיות, ולאחריהן תוכניות הבישול (נראה אתכם מוצאים בשעות אחר הצהריים המוקדמות תוכנית שלא קשורה באוכל ובית). בסביבות השעה 16:00 שוב תמצאו בשני הערוצים דרמה יומית כלשהי. ב-17:00 כולנו עוברים אחר כבוד לאקטואליה, סקציה שנמשכת פחות או יותר עד 21:00, וזאת רק כדי לראות את אותם כתבים מדלגים מאולפן לאולפן, ממחזרים ידיעות, כשהעניבה שהם מוסיפים בשביל המהדורה המרכזית היא השינוי היחיד. ב-21:00 כולנו מורשים ואף מחויבים להתבדר עם סדרת דרמה לכל המשפחה, סדרת ריאליטי, או שעשועון מטופש (כשגם כאן התיאום נמשך על כל "קרב סכינים" תמצאו את "המטבח"; מול "הפוליגרף" יגיעו "היפה והחנון" וכתגובה על "לאהוב את אנה" תקבלו את "עד החתונה", כשהשוני היחיד הוא מי מוצב מול מי). בלילה, באותן השעות כמובן, חדשות קלילות ובחצות המבזק האחרון של היום, שמטרתו לסמן לנו שאנחנו צריכים לעשות פיפי וללכת לישון. לסרבנים מוצג עוד פרק מסיטקום ממוחזר ולאחריו, אולי כדי באמת לשבור אותנו, הקשקוש האינטראקטיבי היומי המבטיח כסף מהיר, לעונה נכונה על שאלות מפגרות. בתיאום מופתי, שני הערוצים מקפידים שנשמור על סדר יום קבוע, כך גם לא נדרוש מהם שינויים בלוח המשדרים.
שש עם, במטבח עם, החדשות עם
המצב גרוע אף יותר בסופי השבוע. ימי שישי בבוקר מוקדשים בשני הערוצים למיעוטים - ערבים, נשים ואתיופים - מעין מס שפתיים שמשלמים הערוצים כדי שיוכלו להכריז בגאווה שהם מייצגים את כל המגזרים ועונים לדרישות המכרז. בצהריים משודרות תכניות הדת וההלכה, המנסות להסביר את הקשר בין פרשת השבוע לפרשות של אולמרט ובין משה רבנו למשה טלנסקי; לאחר מכן ישודרו מספר פרקים מסדרות דרמה לא אטרקטיביות מחו"ל ורצף תוכניות בישול עד לחדשות. האם חובה עלינו להתעניין בבישול בערב שבת? האם לא ניתן להעלות על הדעת שיש אנשים שמתעניינים בדברים אחרים בשעות אלו?
כך, כמעט בכל רגע נתון, מה שתמצאו בערוץ אחד, תמצאו גם בשני. התחרות בין הערוצים, שהיתה אמורה להיות לטובת הצרכן, נותרה בגדר אשליה בלבד, שאפילו אינה אופטית. כדי לעשות לעצמם חיים קלים, שני הערוצים מספקים בו זמנית את אותם תכנים, וכך הם יכולים לעקוף את התחרות הקשה ביניהם. במקום שיתאמצו למצוא תכנים חדשים ומקוריים, דבר שפתיחת השוק התקשורתי לתחרות היתה אמורה לעודד, מעדיפים הערוצים להימנע מתחרות מיותרת וליצור הומוגניות טלוויזיונית. אז באמת, האם יש לצופים אפשרות בחירה? אם שני הערוצים הנצפים ביותר מגלים כזו רמה של תיאום, כמה באמת יכולים הצופים להשפיע על התכנים שהם מקבלים? זה נכון שגם בארצות הברית קיימת סינכרוניזציה בין הערוצים השונים כמו גם טרנדים שמוצאים את עצמם בכולם (סדרות משטרה ובתי חולים, סדרות דרמה על-טבעיות ומדע בדיוני וקומדיות בעלות אופי דומה מתפזרות על פני כל ערוצי השידור המרכזיים), אולם אי אפשר להשוות בין הגיוון וההיצע הרחב שעוטף אותם למונוקולטורה המקומית.
כדאי לשקול להתחיל ולחייב את הערוצים לעמוד בהתחייבויותיהם; ליצור רצועות שידור חדשות ולהגדיל את מגוון התוכניות המשודרות. עד אז, תמיד נוכל להתנחם בעוד איזה תבשיל שאהרוני ודומיו מבשלים עם כל מיני סלבס דהויים.