כשאני חושבת על ווסת ועל איך החברה המערבית תופשת את הדימום החודשי, מיד עולות לנגד עיניי, איך לא, הפרסומות. נשים רזות ועליזות בבגדים צחורים צמודים, עושות מינגלינג, צוחקות, מלאות חיוניות חמה ומתקשרת, משדרות ביזנס אז יוז'ואל.
כולם יודעים שבאותן פרסומות, כשיש צורך להדגים את איכות הספיגה של מוצר זה או אחר, משתמשים בנוזל כחול. למה כחול? כי שימוש בנוזל אדום וזה ברור לכולנו, היה מוגזם, מביך או מגעיל. [[אדריאן ריץ]]', בספרה המאלף "ילוד אישה" כותבת: "אין ספק, מחזור הווסת הוא אחד מהיבטיה של החוויה הנשית, אשר החשיבה הפטריארכאלית הפכה על פניו, בהציגה אותו כדבר מה מפחיד או מזיק. אם נפנים את הגישה הזאת, נגיע למסקנה כי אנו עצמנו מזוהמות. נטייתנו לסלידה מפני הבשר (הגועל מפני גוף האישה הונחל לנו מידי הגברים) מודגשת. מני איסורים דתיים מוטלים עלינו אפילו בחברות "מתקדמות" (קל וחומר ביהדות וההקשר שהיא מקיימת בין דם הווסת למושג הטומאה. א.ס)".
העיקר הספיגה?
הדים של מסורות הקשורות במחזור הווסת זוכים לתחיה כיום, בואו נקדם אותם בברכה. המינימום שאפשר לעשות זה להישאר ערניות ומפוכחות, ולא לדחוף רעלים מיותרים לגוף רק כי אנחנו מדממות פעם בחודש. תמוהה בעיניי העובדה שאנחנו מביאות חלקים עדינים ורגישים בגופינו במגע עם מוצרים המכילים חומרים רעילים ומסוכנים, רק מפני שרמת הספיגה שלהם גבוהה. כל זה בזמן שמוצרים אחרים רבים, טבעיים ואפילו ממוחזרים, יכולים לעשות את אותה עבודה.
אותם טמפונים ותחבושות חד פעמיים שאנחנו רואים בפרסומות מכילים חומרי הלבנה כגון כלור, שעוזר להם לשמר את הקו התדמיתי הצחור וכן חומרים ממשפחת הדיאוקסינים, שהיא קבוצת החומרים השנייה בדרגת רעילותה בעולם. חומרים אלה נספגים אל תוך הגוף דרך העור. לא בכדי הופיעה במערב לפתע המחלה הנדירה והקטלנית "תסמונת הלם הרעל",(TSS?(?שהוכח הקשר בינה לבין השימוש בטמפונים חד פעמיים.
קימות חלופות רבות ושונות לשימוש במוצרים מתועשים אלה. אחיות, בואו נפסיק לרגע לגמוע בשקיקה ובאמונה עיוורת את כל מה שמראות לנו הפרסומות. בואו נתייחס למערכות גופינו העדינות והאינטימיות במידה של כבוד, של יחס אישי והגינות - הן מנסות רק מנסות להתבטא, ואנחנו סותמות להן את הפה ברטיות של פלסטיק ורעלים.
כמובן שיש אלטרנטיבות, אותן נסקור בכתבה הבאה.