כות

יסלח לי אל גור, אבל אפשר להבין את כל האנשים שלא באמת מודאגים מהתחממות גלובלית, מכל הנגזרות שלה ומכך שעוד כמה עשרות או מאות שנים נביא על עצמנו חורבן. פאק-איט, מספיק קשה לנהל חיים רגילים בלי לדאוג למשהו אמורפי. גם ככה אנחנו עובדים מהבוקר עד הערב ומי שיש לו קצת פנאי, קודם כל דואג לעצמו כי רק מי שטוב לו יכול לעשות טוב. אחרי הטיפול הפסיכולוגי (אם יתאפשר) אולי יהיה זמן לדאוג לאחרים שטרם נולדו.

יסלחו לי המיעוטים, ילדים של אחרים, פליטים, חולים, נכים, ניצולי השואה וכל אלה שהם בין לבין או שילוב של הכל. לכולנו יש דאגות בחיים, כולנו עובדים מהבוקר עד הערב ועם כל הכוונות הטובות, אנחנו רק רוצים כמה רגעים של שקט בלי שתטריד אותנו המסכנות של אחרים. מספיק הילדים שלנו בוכים, באמת שאין לנו אנרגיות לספוג עוד דמעות ולדעת שיש כל כך הרבה כאב במקומות אחרים.

יסלחו לי גם בעלי החיים העזובים, הנאכלים, המנוצלים. אתם באמת חמודים ומעוררי אמפטיה, אבל סטייק זה סטייק וההנאה שלנו מאוכל היא בין הדברים היחידים שעוד נותר לנו להתפנק עליהם. וחיית מחמד בבית זה טוב ויפה, אבל למי יש זמן ואנרגיות לטפח עוד יצור כשאנחנו בקושי מחזיקים את עצמנו? כשיהיה לנו מספיק כסף לחופשה משפחתית דו שנתית בחו"ל וכשנהיה מסופקים מהחיים, אולי ורק אולי אז נתפנה לדאוג לאחרים.

וגם נמאס מהטרנד הירוק המטופש הזה - שבעלי השפע והממון ידאגו לנושאים הזניחים. לנו יש חיים קטנים, אנחנו רק חלק מהמערכת וגם אם חוסר אכפתיות משתמע כמשהו שלילי, ברור שכולנו יודעים שדי לנו בדאגות היום יומיות שלנו בכדי שגם אם נרצה ואף נזיל דמעה פה ושם, לא עלינו מוטלת משימת הצלת העולם – הרי לא יכול להיות שאנחנו גרמנו לכל הרע הזה ומי אנחנו שנפתור את כל הבעיות.

לנו, האנשים הרגילים שמעולם לא חטאו בזדון, שמעולם לא ייחלו רע לאיש, שמלאים באהבה לסובבים אותנו, שרואים עצמנו כנורמטיביים ובעלי כוונות טובות, יש לנו מספיק צרות בשביל לשים בצד את אלה שלא חזקים מספיק בשביל לדאוג לעצמם. אין סוף לדברים שמטרידים את מנוחתנו, וזה עוד לפני שקוראים את החדשות בבוקר.

אנחנו כמו כולם, רוצים חיים רגילים. גם אם נצביע בבחירות לא נשלוט במי ששולט בנו. אנחנו לא צריכים עוד כאב ראש ולא נציל את העולם גם אם נרצה, שלא לדבר על תלאות העם היהודי לדורותיו - יש אלוהים והוא יעשה צדק במרומיו. אם זה המצב ואם הוא רע כפי שאחדים או נגררים טורחים לתאר אותו, כנראה שיש לכך סיבה. גם אם טבע האדם לא טוב מיסודו, בסביבתנו הקרובה בוודאות אין איש שרוצה להרע בכוונה תחילה. אז די עם ההתייפייפות – זה מה יש. כולנו בני אדם שבסך הכל רוצים שיהיה לנו טוב. ונמאס לנו שגורמים לנו להרגיש רע בגלל זה.

אבל רגע, שניה. אולי אנחנו מרגישים רע גם בלי כל בלבולי השכל המתחסדים, הירוקים, ה"נאורים" והטרנדיים? למה אנחנו לא מוצאים שלווה גם כשעל פניו החיים די מסתדרים כמו שתכננו? למה שום דבר לא מספיק טוב, למה אין תחושת סיפוק ויש תחושה של תרמית עצמית גם כשעושים מה שאנחנו יודעים שנכון? למה יש לנו תמיד תחושה שאין ברירה ושעדיף לזרום עם החיים מאשר לחפש כל הזמן מה לא בסדר? יכול להיות שאנחנו לא ביקורתיים כי ככה נוח לאחרים בעלי אינטרסים שנהיה?

ערוץ וואלה! אג'נדה לא הוקם כדי לשמש פלטפורמה להטפות דמגוגיות או לתת פתחון פה פופוליסטי. הוא בהחלט כן בא לספק כמה אינטרסים כלכליים של מחזיקי מניותיו, אבל יותר מכל הוא הוקם כדי להוות במה לחשיבה חופשית, לקידום ביקורת עצמית וחברתית. הוא בא לעשות בדק בית עם עצמנו, עם המדינה שאנחנו חיים בה, עם העולם שאנחנו חלק ממנו ועם אלה שבלית ברירה הם תחת חסותנו – שמכורח המציאות הם באחריותנו. האתר הזה רוצה להדגיש את החוזק של כל אחד מאיתנו לשלוט בחייו ולהרגיש טוב עם עצמו. אם זה אומר לעשות שינויים קטנים כגדולים במחשבה ובאורח החיים, ואם זה אומר להבין שוב שכולם מזיינים את השכל - הכל הולך, כל עוד הכוונה טהורה וכל עוד משאירים את הראש פתוח לביקורת ולרעיונות חדשים.

מקווים שתיהנו.