הדחתו המוצדקת של ראש הממשלה אהוד אולמרט מתפקידו באמצעות מערכת המשפט, תעלה למדינת ישראל פי כמה מכהונתו הכושלת. לא מדובר בעלות הכספית, הגם שזו אינה מבוטלת כלל ועיקר, אלא במחיר ההשתוללות המוחלטת של גורמי המשפט בכל הקשור בחקירותיו של ראש הממשלה.
השתוללות זו מתבטאת ברמיסה טוטאלית של זכותו הבסיסית של אדם להגנה ולשוויון בפני החוק, הליך פלילי תפור אישית, היפוך תפקידים בין התביעה למערכת השופטת ואובדן גבולות בכל הקשור למותר ואסור בנסיון להרשיע איש ציבור.
תזכורת, למי שלא חי כאן בחודשים האחרונים: נגד אולמרט לא הוגש כתב אישום. מוריס טלנסקי מעיד ימים ארוכים במשפט שעדיין לא נפתח, שמתנהל נגד ראש ממשלה שעוד לא הוכרז כנאשם. התקשורת ובית המשפט בלעו את הספין על טלנסקי המשמן ללא כל התנגדות ובתאווה גדולה. בפרקליטות סיפרו לבית המשפט ולעיתונאים, כי טלנסקי חייב להעיד מיידית אחרת יברח לארצות הברית.
בינתיים התברר לכולם, שטלנסקי לא חושש לצאת ולחזור לארץ הקודש, וממשיך לציית להוראות להעיד בכל מועד שקבע בית המשפט. כך הרוויחה הפרקליטות יתרון אדיר בקרב יחסי הציבור המלוכלך והלא נגמר נגד ראש הממשלה, מדינה שלמה למדה על שיטת המעטפות, לציבור נדמה שראש הממשלה כבר חודש יושב על ספסל הנאשמים וכל זאת מבלי שפרקליט המדינה לדור או היועץ המשפטי מזוז יצטרכו להכריע אם בכלל להגיש כתב אישום ראשון בהיסטוריה נגד ראש ממשלה.
ראשי ממשלה מחליפים בקלפי
גם אם יורה מני מזוז על עריכת חקירה בפרשת הדלפות התמלילים מחקירת אולמרט, אין לצפות למסקנות או אישומים. בתחילת הפרשה ביקשה הפרקליטות צו איסור פרסום, ועל כלי התקשורת נאסר לפרסם את תגובתו של אולמרט לחשדות נגדו, לאחר מכן מבקש לדור לאסור על פרסום עדותו של טלנסקי, שניתנת בדלתייים פתוחות ואחר כך ממסמסים את חקירות הדלפות תמלילי חקירות אולמרט במשטרה. ובאותו הזמן נמרחות מדי יום חקירות אולמרט במשטרה על דפי העיתונים, להנאתו השלמה של הציבור שמוזמן, מבלי שהוא בכלל מודע לכך, לחרוץ משפט.
אולי זה רצף הפרשות של אולמרט, קצב ורמון. אולי זה שיכרון הכוח ותחושת "אתה בחרתנו" שאחזה בפרקליטות המדינה. הסיבה לא משנה כמו התופעה שמתגלה עקב כך. אסור לאפשר לקבוצת כוח במדינה להמציא מחדש את הדמוקרטיה בישראל בניסיון לנקות את האורוות, מזוהמות ככל שיהיו.
הליך פלילי מסודר ותקין משמעותי יותר עבור מדינה דמוקרטית מכל מסע צלב טהרני של אנשי חוק. הרשעתו של חיים רמון ספק אם שווה את איבוד הרסן המשטרתי (בגיבוי הפרקליטות) בכל הקשור להאזנות סתר. חשיבות העמדתו לדין של אולמרט אינה תואמת את נשק יום הדין, שמפעילה הפרקליטות כאילו החוק בישראל שייך רק לה.
אהוד אולמרט עומד בראשה של ממשלה כושלת שהצליחה לייצר בכהונתה שורת תקדימים מסוכנת בכל הקשור לניהול מדינה. אין כמעט דבר בו נגע אולמרט, מניהול מלחמה ועד מינוי שרים, בו הצליח. אבל ראשי ממשלה מחליפים בקלפי או במליאת הכנסת, לא באולמות בתי משפט.
התנהלות היועץ המשפטי ופרקליטות המדינה בפרשת אולמרט גובלת בפוטש נגד השלטון בישראל. אם יש ביכולתם של מזוז ולדור להגיש כתבי אישום, יעשו זאת. אם יש ביכולתם של מזוז ולדור להביא להרשעתו של אולמרט, יופיעו בבית המשפט וינהלו מערכה משפטית עד הכרעה. עד אז, יועילו השניים להתרכז בעבודה משפטית נטו ויחזרו לעסוק במשרה תמורתה משלם להם הציבור כסף.