אובמה עושה אהבה עם התקשורת

לא רק בישראל זכה ביקורו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית ברק אובמה לסיקור תקשורתי נרחב. שלוש הרשתות הארציות בארה"ב, CBS, NBC ו-ABC שלחו את מגישי החדשות הראשיים שלהם לראיין את הסנאטור מאילינוי, ועשרות עיתונאים התלוו אליו למסע הדילוגים במזרח התיכון ובאירופה. אלו דיווחו על כל מילה שיצאה מפיו בהתלהבות ששמורה בדרך כלל לנשיאים מכהנים, וקטע הווידאו בו נראה קולע לסל שודרה בלופים בלתי נגמרים.

הרעננות והכריזמה של המועמד הדמוקרטי עומדים בניגוד גמור לעייפות ולשעמום שמשדר יריבו, המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין, שמתקשה להלהיב הן את הבוחרים והן את העיתונאים. וכך, זכה אובמה לזמן אוויר כפול מזה של מקיין, מה שכצפוי הכעיס את מחנהו של הסנאטור מאריזונה.

גם בגרמניה, אליה הגיעה אתמול אובמה, הוא התקבל בהתלהבות רבה. התקשורת המקומית הגדילה לעשות והשוותה את הנאום שנשא בעיר, לנאומו המיתולוגי של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ב-1963, בו הכריז "אני ברלינאי".

רק רשת FOX ניוז, כהרגלה בקודש, דבקה בסיקור חד צדדי שלילי, אך אפילו ברשת השמרנית נמנעו הפעם מלגלוש לאמירות בעלות קונוטציות גזעניות או לספקולציות חסרות שחר, שהציגו אותו כמחבל המאיים להשתלט על הבית הלבן.

"ברור מאליו שלתקשורת יש משיכה מוזרה לברק אובמה", מסר מנהל הקמפיין של מקיין בהודעה רשמית במהלך השבוע. "יש שאומרים שזו אף פרשיית אהבים".

רבים חיכו לאובמה בפינה, וחיפשו מעידה שתאיר בזרקור את החולשה הגדולה ביותר שלו בעיני הציבור - חוסר ניסיונו בנושאי מדיניות חוץ. אולם המועמד הדמוקרטי השכיל לנווט בין שלל המוקשים בדרך, ואמר למאזיניו את מה שרצו לשמוע בכל אחת מתחנותיו, גם כשנאלץ לכסות את מסריו בערפל סמיך, או לחילופין לזגזג במיומנות בנושאים כגון אחדותה של ירושלים או פגישה אפשרית עם נשיא אירן מחמוד אחמדינג'ד.

התגובה התקשורתית הטבעית לסיקור החיובי ולתלונות המוצדקות של המחנה הרפובליקני למה שכינו "הסיור העולמי של אובמה", הובילו את התקשורת לסקר את הסיקור התקשורתי הלא שוויוני שלה עצמה.

ה"לוס אנג'לס טיימס" העלה כתבה שכותרתה "הסיקור התקשורתי של אובמה מעורר קנאה במפקדתו של מקיין" וה"ניו יורק טיימס" הוסיף אחת דומה תחת הכותרת "אובמה בסיור בעולם! בסגנון נשיאותי! בינתיים מקיין נשאר בבית על עגלת גולף".

השלב התקשורתי הבא היה לעשות שריר, ולמלא את זמן האוויר של אובמה בפרשנויות ביקורתיות לרוב. נקודת החוזקה שלו, הארשת הנשיאותית, הפכה למושא ללעג. בראיונות ב-CBS ו-CNN נשאל אובמה שאלות קשות בנוגע לקרדיט שהוא מסרב להעניק לשיפור המצב בעירק להוראה של הנשיא בוש להגדיל את סדר הכוחות במדינה, אליה התנגד.

כשאנשי הקמפיין של אובמה העבירו לעיתונאים דיווחים על הארוחה של המועמד עם המלך עבדאללה, האחרונים התלוננו שמדובר בנוהל נשיאותי אותו לא הרוויח עדיין, וכששוחח עם העיתונאים בעצמו על פגישתו עם ראש ממשלת עירק נורי אל מליקי אמרו אנשי התקשורת ש"חצה את הגבול", ו"התנהג כאילו שהוא מנהל את העניינים".

"כן, אובמה זכה ליותר זמן אוויר ולסיקור עליו יכול מועמד לנשיאות רק לחלום", כתב ג'יימס רייני מה"ל.א טיימס". "אולם הפסקול התקשורתי לא היה אחיד ומדויק".