פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בודהיסט נולד

      מהו ביטול העצמי ואיך מזהים נירוונה? דיפאק צ'ופרה ממשיך במסעו אחר בודהה - החלק השני במדריך המעשי לבודהיסט המתחיל

      מהו היעדר העצמי?

      זה אני בשעה שאין לי עוד שום התקשרות אישית. זה נשמע מסתורי, אבל אל לנו להניח למילים להסיח את דעתנו. היעדר העצמי הוא טבעי ושורשיו נעוצים בהתנסות היום?יומית. בשעת יקיצה, עוד לפני שההכרה מתמלאת בכל מטלות היום, ברגע הזה אנו מתקיימים בלי עצמי. איננו חושבים על שמנו או על חשבון הבנק שלנו, ואפילו לא על בן הזוג או על הילדים. אנו פשוט הננו. הארה מרחיבה את המצב הזה ומעמיקה אותו. המואר אינו מוטרד עוד לעולם מן הצורך לזכור מי הוא.

      כשאני מתעורר בבוקר, כמעט מיד אני נזכר מי אני. איך זה יכול להשתנות?

      בדרך של הסטה הדרגתית של הנאמנות. חשבו עד כמה אמיתי הוא הגוף. בדרך כלל אנו שוכחים אותו, את קצב פעימות הלב, את חילוף החומרים, את טמפרטורת הגוף, את האיזון האלקטרוליטי - עשרות תהליכים הפועלים מאליהם ומערכת העצבים מתאמת ביניהם תיאום מושלם, בלי הפרעה מצידה של ההכרה החושבת.

      בודהה מציע את האפשרות להרפות מן המחשבה שעלינו לשלוט בכל התהליכים, ובמקום להשקיע כל כך הרבה מאמץ ומאבק בחשיבה, בתכנון, ברדיפת תענוגות ובהימנעות מכאב, נוכל להיכנע ולהניח גם לתפקודים אלה לפעול מאליהם. הדרך להשגתה של מטרה זו הדרגתית, בתרגול המכונה "קשיבות", נוכחות מודעת.

      אתה מתכוון שפשוט אפסיק לחשוב?

      תפסיק לחקור את עצמך במחשבתך, מכיוון שבודהה מלמד שממילא אין לך שום שליטה בתודעתך. התודעה היא סדרה של אירועים הזורמים בזה אחר זה בלי שום קביעות, והניסיון להיעגן אל חוסר הקביעות הזה אינו אלא אשליה. כזהו בדיוק גם הזמן, רצף של אירועים בלי שום בסיס מוצק. הלומד את השיעורים האלה יכול ליישמם בטכניקה של הקשיבות. כאשר עולים מולנו פיתוייה של האשליה, עלינו להזכיר לעצמנו שאין בהם ממש. ייתכן שהמונח הנכון יותר הוא "קשיבות מחודשת".

      תהליך ההסטה של תשומת הלב אורך זמן. זוהי התפתחות, לא מהפכה. כולנו נוהים אחר הפיתוי לבחור בין א' ל-ב'. הדואליות גורמת לנו לייחס חשיבות רבה להחלטות נכונות ולהימנעות מהחלטות שגויות. בודהה אינו מסכים לכך - הוא טוען שהעיקר הוא השחרור מהדואליות, והשוקע עמוק יותר במשחק שבין א' ל-ב' לא ישתחרר לעולם. המציאות אינה א' או ב', אלא שניהם ואף לא אחד מהם. הנוכחות עושה אותנו מודעים לכך.

      איך אני אמור להבין את הביטוי "שניהם ואף לא אחד מהם"?

      לא בדרך התודעה. התודעה ביסודה היא מנגנון לעיבוד העולם במונחים של "אני רוצה את זה" ו"איני רוצה את זה" בלבד. בודהה לימד שנוכל לצאת מאחיזתו של המנגנון ופשוט להתבונן בו בפעולתו. אנו מתבוננים בכל המהומה המופלאה הזאת של התודעה - תשוקות, פחדים, משאלות וזיכרונות - וכאשר נרכוש די מיומנות בפעולת המדיטציה הזאת ישתנו הדברים. נתחיל להיות מודעים לעצמנו באופן פשוט יותר, בלי כל כך הרבה רעש מנטאלי. עם הזמן, ההתקשרות משתנה ואת שלטונן של המחשבות תופס מעתה המרחב בין המחשבות - הפער הדומם.

      האם זוהי נירוונה?

      לא, זה פשוט סימן לכך שתרגלנו את הקשיבות בהצלחה. הפער הדומם בין מחשבות חולף מהר כל כך ואיש אינו מסוגל לחיות בו. עלינו להעניק לפער הזדמנות להתרחב ובה בעת - להעמיק את הדממה. אולי זה נשמע מוזר, אבל התודעה יכולה להיות שקטה כל הזמן, גם בעת מחשבה. המחשבות והדממה נחשבות בדרך כלל להפכים, אבל אם נלך אל מעבר להפכים - הן מתמזגות. אנו מזדהים עם המקור העל?זמני של המחשבות ולא עם המחשבות הנובעות ממנו.

      בהנחה שאשקיע את הזמן ואת המאמץ להגיע למצב כזה, איזה יתרון הוא מציע לי?

      אפשר לתאר את היתרון בצבעים זוהרים, ולגרום לו להישמע נחשק מאוד. הוא מעניק לנו שלווה ומשחרר מחוויית הסבל; המוות שוב אינו מעורר בנו שום פחד, ואנו נצמדים בביטחון להווייתנו. לאמיתו של דבר, במציאות, היתרונות אינדיבידואליים מאוד ומתקדמים בקצב משלהם. כל אדם שרוי במצב שונה ואישי מאוד של חוסר מציאות. האחד יכול להיות כפייתי, האחר - חרד והשלישי - מדוכא.

      עם המדיטציה מתחילים הקשרים האלה, קשרי הקונפליקט וחוסר ההרמוניה, להיפרם בקצב משלהם. ועם זאת, תמיד צפויה התפתחות לא פוסקת. כל אדם ילך בדרכו בנתיב המוביל לשלווה, להיעדר סבל, להיעדר פחד ולכל שאר המעלות שגילם בודהה.

      הנתיב השלישי הזה - ההליכה בעקבות הבודהה - נראה, לכאורה, מסתורי, אבל עם הזמן הוא נעשה טבעי, כמו הנשימה. הבודהיזם שרד את כל השינויים, וכיום הוא אף זוכה לפריחה מחודשת בכל רחבי העולם, דווקא משום שהוא כה בלתי מוגדר. אין הוא תובע ציות לסדרת חוקים או עבודת אל או אלים; אין צורך להיות רוחני. כל שנדרש הוא התבוננות אל תוך עצמנו, ערגה לבהירות, להתעוררות ולשלמות.

      הבודהיזם מבוסס על העובדה שכל אדם ניחן במידה מסוימת של רצון לכל אלה. קשיבות ומדיטציה הן הבסיס לתרגול בודהיסטי - אף על פי שכל זרם וכל מורה מציגים אותן באור שונה מעט. זא?זן, המדיטציה הבודהיסטית המקובלת ביפן, אינה דומה למדיטציית ויפאסנה מדרום אסיה. ועם זאת, בסופו של דבר הבודהיזם הוא פרויקט של "עשה זאת בעצמך", וזהו סוד קסמו בעולם המודרני. האין כולנו עסוקים, בסופו של דבר, בסבל האישי ובגורלנו בתוכו? בודהה לא ביקש אלא זאת כנקודת מוצא, אבל הבטיח שנקודת הסיום תהיה הנצח.

      מתוך הספר "בודהה - סיפור של הארה" מאת דיפאק צ'ופרה, שראה אור בהוצאת "מודן", 244 עמ'. דיפאק צ'ופרה הוא המנהיג הבולט כיום בעולם המערבי בתחום הפילוסופיה המזרחית ומחברם של רבי?מכר רבים.