כל מה שרצית לא לדעת על הכלכלה האמריקאית

היה זה ברק אובמה שהגדיר בתחילת השבוע את המציאות הכלכלית החדשה באמריקה, בקול רם. "ארה"ב", הכריז ממקום מושבו כמתמודד אופוזיציוני לממשל, "שקעה במיתון כמעט בוודאות". אף שהאינטרס של אובמה מובהק, אין רבים שיוכלו להתכחש למציאות של התחשבנות על כל קנייה, ויתור על ביקורים משפחתיים בשל מחירי הדלק, וביטול חופשות בשל חוסר הוודאות הכלכלי. האמריקאים, גם משכבות שלא טורחות דרך קבע להסתכל בדקדוק על תוויות המחיר, משנים את השגרה המוכרת שכוללת טיסות פנימיות ונסיעות של עשר שעות במכונית.

דרך עיניים ישראליות, נדמה שהכל קרה מאוד מהר: רגע אחד הייתה ארה"ב מעצמה כלכלית חזקה ומבוססת שאזרחיה נהנים מסיר בשר בלתי מתכלה, ובמשנהו זו אימפריה בקריסה שמפעילה צעדי חירום ונראה כי מגיבה כמעט בפאניקה לאפקט הדומינו הפיננסי שנוצר. ובכלכלה הלא אין דבר גרוע מפאניקה.

כדי לחפש את שורשי המשבר יש לחזור עשור לאחור, לתחילת התנפחותה של הבועה. האמריקאים הסתערו על שוק הנדל"ן, שנסחר במחירים נמוכים מאוד, והבנקים שמחו לשתף פעולה עם תאוות המשכנתאות של הציבור. כך החל לשגשג שוק משכנתאות הסאבפריים - הלוואות הניתנות ללווים עם אמצעים מצומצמים ביותר, בריבית גבוהה יותר. הבעיה במשכנתאות אלו היא העובדה שהריבית ההתחלתית נמוכה, ובהדרגה היא עולה; ככל שהריבית עולה, כך גדלה התשואה עבור המשקיעים, וקטנה יכולת החזר החוב של הלווים.

הבעיה החריפה כאשר הבנקים מכרו למשקיעים ניירות ערך שהיו מבוססים על החזרי המשכנתאות. כל ההשקעות הללו היו, כמובן, מסוכנות ביותר: תשואות גבוהות מגיעות כמעט תמיד עם סיכון גבוה. אך מתווי המדיניות האמריקאים נלכדו בשאננות שנשענה על האקסיומה שלפיה מחירי הבתים בארה"ב לא נופלים. כשהתחוור כי בעלי הבתים לא יכולים להחזיר את המשכנתא שנטלו - זו שמראש לא יכלו להרשות לעצמם - הבנקים נשארו עם חובות לבעלי האג"ח שקנו מהם הבטחות גדולות.

אחד הבנקים הללו היה בר סטרנס, מהשחקנים הגדולים בתחום ניירות ערך מגובים משכנתאות בוול סטריט, שסיפק קווי אשראי נדיבים לחברות משכנתאות סאבפריים. במארס האחרון נחלץ הבנק הפדרלי להצלתו של בר סטרנס, רק שבאותה עת איש לא ידע שבהמשך יבוא תורם גם של הבנקים אינדימאק, פאני מיי ופרדי מאק להזדקק לעזרת הממשל, ומי יודע כמה כמוהם מחכים עוד בסיבוב. ברגע שהחלו הספקולציות והחשדות, לפיהן הבנקים נקלעו לבעיות נזילות ואינם מסוגלים לגייס את ההון הדרוש לפעילותם, המניות צנחו וכבר לא הייתה דרך חזרה. זה לא שלפני כן מצבם של הבנקים הללו היה טוב: הוא היה אנוש, אבל תחת פסאדה.

עכשיו כבר לא ניתן להעמיד פנים. המדדים בוול סטריט יורדים בגלל האטה בצמיחה ועלייה באינפלציה. השבוע חצה מחירה של חבית נפט את רף 147 הדולרים - שיא שנבע מירידה במלאי הנפט בארה"ב ומחששות מתמשכים ממשבר עם אירן. הבנקים, למודי לקח ממשבר הסאבפריים, הורידו משמעותית את היקף ההלוואות ואישורי המשכנתאות ללקוחות.

גם מי שלא הסתבך בהלוואות משכנתא מסוכנות חש את המשבר על בשרו. רשת סטארבקס, למשל, סגרה בשנה האחרונה מאות סניפים ברחבי ארצות הברית, ותסגור מאות נוספים עד השנה הבאה. ויש גם חדשות רעות באמת: בחודשים האחרונים נרשמה בארה"ב עלייה חדה במספר עיקולי הבתים שרוכשיהם לא עמדו בהחזרי המשכנתא.

במקביל, החל גל הצתות של בתים ריקים. דומה שעתה אין מה שיבלום את הנפילה במחירי הבתים בארה"ב, שכן הבנקים קופצים את ידם וכוח הקנייה של הציבור נשחק ממילא בשל הזינוק במחירי הדלק. מחירי הבתים ב-20 הערים הגדולות בארה"ב צנחו באפריל ב-15.3% בהשוואה לאפריל 2007 - הנפילה החדה מעולם. אפילו מחירי השכירות במשרדים במנהטן ירדו ברבעון השני, לראשונה זה שלוש שנים.

עכשיו הכל ממתינים. כשהאמריקאים ישתכנעו שמחירי הבתים הגיעו לתחתית, יהיו מי שיתחילו לקנות. בינתיים, כורע המשק האמריקאי תחת גל פיטורים: כ-82 אלף איש ואשה איבדו את עבודתם ביוני, עלייה של 47% בהשוואה ליוני 2007, תוצאה ישירה של משבר האשראי ועליית מחירי הנפט.

מדד המחירים ליצרן שפורסם השבוע בארה"ב הצביע על עלייה של 1.8% במחירים, בהובלת מחירי המזון והאנרגיה. בהשוואה ליוני 2007, זוהי עלייה של 9.2% - הזינוק החד מאז שנת '81. הנתונים מיוני מצביעים על ירידות במכירות המכוניות והדלק, הרהיטים, האלקטרוניקה, חומרי הבנייה וכמו כן על נסיגה במכירות המסעדות והבארים. מדד המחירים לצרכן שהתפרסם ביום חמישי בארה"ב זינק בקצב החד ביותר זה 26 שנה – 1.1% - עלייה המיוחסת לזינוק במחירי האנרגיה.

הנתונים הללו אינם רק נחלתם של האמריקאים: גם מצדו השני של האוקיינוס, בבריטניה, סובלת הכלכלה מהידרדרות בשוק הנדל"ן והאטה במגזרי המסחר והשירותים, גם כן כתוצאה מהזינוק במחירי הנפט, המזון והסחורות בעולם. ההתייקרות המתמדת של מוצרי הצריכה מעלה גם שם חששות ממשיים מפני מיתון.

תמונות המצב כיום מציבה את הכלכלה האמריקאית המתנדנדת על שני קטבים בעייתיים: הדולר והנפט. השניים, באופן לא מפתיע, מזינים זה את זה ותורמים להסלמה – ירידות מחד, ועליות מאידך.

מאז אוגוסט 2008 צנח הדולר ב-7% מול המטבעות המובילים וב-13% מול היורו. בשלוש השנים האחרונות הוא איבד כ-17.6% מול סל המטבעות הבינלאומי. הורדות הריבית בתחילת השנה בארה"ב האיצו את היחלשות המטבע האמריקאי והשתלבו מצוין עם הזינוק חסר התקדים במחירי האנרגיה והמזון. סברה רווחת טוענת כי האשם בעליות המחירים נעוץ בפריחה הדרמטית של הכלכלות העניות – בהובלת סין והודו - שהחלו לצרוך כמויות גדלות והולכות של נפט ומזון. לפי הסבר זה, השווקים יצליחו בהדרגה להתאים את עצמם לרמות מחירים החדשים, ועליות המחירים ייבלמו. יש שהמצב הוא אשמת המדיניות האמריקאית שדגלה כאמור בריביות נמוכות מאוד, מסים מופחתים ותקציבים מנופחים.

קריסת הדולר יצרה תגובת שרשרת בדמות אינפלציה גלובלית. בחודשים האחרונים נרשמת עלייה באינפלציה גם בסין, הודו, מקסיקו, ברזיל ובאירופה. במקביל, כאמור, קיים המחסור בנפט ובסחורות אחרות: מתחילת השנה זינק מחיר הנפט ב-20% ובשיעורים דומים התייקרו גם המזון והמתכות. קשיים באספקה - מבצורות באוסטרליה ועד שביתות של עובדי נפט בניגריה - הם חלק מהגורמים לכך. יש הטוענים כי גם הירידה בדולר דוחפת את הזהב השחור כלפי מעלה, ומצד שני יש אנליסטים שמוכנים להישבע כי דווקא התייקרות הנפט דוחפת את הדולר למטה.

האבטלה ומחיר הנפט המזנק משפיעים באופן עקבי למדי על וול סטריט. ככל שהמשאב היקר מטפס מעלה, המדדים המרכזיים מאבדים גובה, ובחודשיים האחרונים ירידות שערים משמעותיות הן חזון נפרץ. מתחילת 2008 איבד מדד דאו ג'ונס (המרכז את ביצועי 30 החברות הגדולות בארה"ב) 16% מערכו, מדד נאסד"ק (מדד מניות הטכנולוגיה בו נסחרות מרבית המניות הישראליות) איבד 12.7%, ו-500 P&S (מדד 500 המניות המובילות, שרבים רואים בו מייצג של השוק האמריקאי) איבד בחצי השנה האחרונה 12.9%.

אז כשכל הפרמטרים מצביעים למטה, לאן הולכים מכאן? בין אם המצב הכלכלי בארה"ב עונה על ההגדרה היבשה של מיתון ובין אם לא, ברור שיש פה משבר אמיתי. זה התחיל עם בועת נדל"ן שהתפוצצה, והתגלגל לפתחם של יותר ויותר אנשים שלא ראו עצמם קשורים לעניין. עכשיו הבעיה, בעיני האמריקאים, היא הפחד: אנשים מפחדים להשקיע, מפחדים לקנות, מפחדים להכניס יד לארנק. פתאום התחוור כי לא לעולם חוסן, והאכזבה הקשה הזו, שהפכה למשבר אמון, תכתיב את אופי ההתנהלות מכאן ואילך. גופים גדולים ומבוססים כמו בנקים וחברות השקעות התגלו כבלתי אמינים, זחוחים ופזיזים. הם עשו טעויות קשות, ומי שהיה אמור להשגיח ולפקח עליהם לקה בשאננות מסוכנת. האמריקאים ימתינו עד לירידת מחירי הנפט, ועד אשר המערכת הפיננסית תוכיח שהיא ראויה שוב לאמונם.