עמוק באדמה - כל העונות

להזכיר? עברו רק שלוש שנים, וגם זה קצת בלתי נתפס, זה מרגיש כאילו קלייר נסעה בטויוטה פריוס החדשה אל תוך העתיד כשבדיסק מתנגן "Breathe me" של סיה, רק לפני שלושה-ארבעה חודשים (ואיזו חוצפה, להשתמש בשיר שמזוהה כל כך עם אחת הסצנות האלמותיות בתולדות הטלוויזיה [גם אם מתים בה די הרבה אנשים], בפרומו ל"לאהוב את אנה").

אז להזכיר. מדובר בסדרת טלוויזיה ששודרה ב-HBO במשך חמש עונות בחציו הראשון של העשור הראשון של המאה העשרים ואחת – אח, חציו הראשון של העשור. חמש עונות שנפתחות במותו של נתנאל פישר האב (נוהג ברכב הלוויות החדש שלו, מדבר בטלפון עם אשתו רות שמשביעה אותו להפסיק לעשן כדי שלא ימות מסרטן. מבטיח. רוכן להצית סיגריה. נכנס בו אוטובוס. רות לבנה דיוויד: "אביך מת. וצלי הקדירה שלי התקלקל.") ומסתיימות במותו של נתנאל פישר הבן (מצב בשם AVM, התנפחות של וריד במוח. הפעם אין ציטוטים, בטח שלא מצחיקים, כדי לתאר את גודל ההלם, את עומק היגון, את עוצמת הצמרמורת).

משפחת פישר מנהלת בית לוויות. משפחת פישר – ביחד עם כל לקוחותיה השונים והמשונים, המתים וקרוביהם – חיה את המוות, צוחקת ובוכה איתו, מתעלמת ומחבקת אותו. משפחת פישר, וכל ספיחיה, מתמודדת עם הפחד ממנו, כלומר עם החיים. לפחות עשר דמויות מלאות, עשירות, עגולות, מטורפות, מפתיעות, מתוחכמות, אמיתיות – כל אחת מהן. עושר כזה של דמויות אמינות באמת לא ראיתי באף סדרה אחרת. או שילוב כזה של הומור וטראגיות, רשעות וחוכמה בכתיבה. או פואטיקה וניקיון כאלה בעיצוב הסצנות, בצילום, במשחק.

כשעוברים על כל העונות בקופסה מוצאים גם כמה חולשות: למשל הפרסומות הפיקטיביות בפרקים הראשונים של העונה הראשונה למוצרי בית לוויות. ממש אין בהן צורך. או קו העלילה של ליסה – גם דמות מעצבנת (גם אם זו היתה המטרה, יש גבול), גם שחקנית מעצבנת, ובעיקר, פתרון מותה מופרך ומגומגם לחלוטין. אבל אלו באמת תלונות זניחות, רגעים זניחים ביחס לשעות של הברקות גאוניות – והרשימה הזאת עומדת להיות קצרה ולא מספקת, טיפה בים:

סצנות המוות שפותחות את הפרקים - מעבד בצק ענקי שקוצץ פועל מאפיה, מטיילת מועדת מצוק, רולרבליידרית מתנגשת באוטו, חולה איידס גווע בין חברים, רצח כנופיות, שק פסולת נופל ממטוס חולף ופוגע בעקרת בית שיצאה לרגע (תחילת כל אחד מ-63 הפרקים ממלאת אותך בסקרנות חטטנית, מלווה בהשתנקות נחרדת אל מול המוות שמיד יופיע על המסך); החטיפה וכמעט-רצח של דיוויד בידי טרמפיסט חולני; קרב הפיינטבול של קית' ודיוויד; רות מספרת לילדיה בארוחת ערב שהיא מנהלת מערכת יחסים מינית עם ניקולאי (ובכלל סצנות הארוחות המשפחתיות במטבח, עולם בפני עצמו); טירופו של ג'ורג', המדבר לעצמו ואוגר מים במקלט תת קרקעי כהכנה לאסון אקולוגי; מסיבת יום ההולדת ה-40 של נייט, הזויה ומרגשת; רות וחברותיה שרות את Calling all angels; דיוויד נוגס באוזנו של אדם במסעדת סושי; הצחוק הפרוע-מוטרף של אמא של ברנדה, השפה ארכאית של ארתור, החלומות של נייט.

יש כמה תוספות טובות. שני סרטים בדיסק האחרון של העונה החמישית מספרים היטב את סיפורה של הסדרה: רטרוספקטיבה בת שעה (שמוחלקת לשני חלקים) עם כל הצוות, כל הסיפור, והמון קטעים מתוך כל העונות, וסרט על ההשפעה של הסדרה. למעשה, שני הסרטים האלה מספיקים (אגב, הם נמצאים באתר של HBO). אני לא חסיד גדול של ערוצי קריינות ופרשנות, אבל מי שרוצה, יש כמה וכמה, כולל של אלן בול היוצר, לפחות אחד בכל עונה.

לגבי ההוצאה הישראלית. המארז מגיע מאמריקה והוא בסך הכל יפה ונוח. כל מה שהיה צריך לעשות בצד הישראלי זה לתרגם ולהדפיס. זה נעשה בחובבנות.טעויות עיצוב (הדגשות לא נכונות), טעויות עובדתיות (ציון שגוי של אורך הפרקים והדיסקים), ותרגום קלוקל על העטיפות (דוגמה: "עמוק באדמה היא קומדיה שחורה על משפחה אמריקנית שמשתדלת לשמח את עצמה מעסקי האבל." מה?) מעבר לזה, התוספות, כרגיל, לא מתורגמות. היה יכול להיות נחמד אם זה היה כלול במחיר (1000 שקל).

אם אפשר, לעשות מנוי על מסעדת יוקרה צרפתית ל-63 לילות רצופים, כשהשליח נשאר להגיש ולמלצר. להתענג מדי ערב על ארוחה מפוארת ויין משובח, ולצפות פרק אחד בכל פעם.
לפני כמה שנים ביקשו ממני בעיתון לכתוב על מה שהייתי לוקח אותי לאי בודד. כתבתי על "עמוק באדמה". אבל האמת היא שאז זאת היתה בעיה לקחת – דיסקים צרובים, פרקים נעלמים, פיילים מטושטשים, קפיצות במסך, בלי תרגום. אז עכשיו יש את הכל בקופסה אחת קומפקטית. עכשיו אני מוכן לצאת לדרך: אי בודד, אני בא!