אנחנו אוהבים את משל השיוט בנהר בסירת קאנו, משום שהוא מדגיש את חוסר התועלת שבניסיון לחתור נגד כיוון הזרם. כשאתם זוכרים שאתם אנרגיית מקור, שבאתם לתוך הגוף הזה מתוך מקור ושכעת, בגוף הזה, אתם יולדים תשוקות פורצות דרך -תשוקות שאותן מממש המקור וקורא לכם לבוא אליהן - אתם מבינים את נהר החיים האמיתי. ואז אתם מבינים שאין תועלת לנסות לחתור במעלה הנהר נגד הזרם.
אם תואילו לשקול את הרעיונות החשובים האלו ותשלבו אותם במחשבותיכם כך שהם יהפכו להיות מי שאתם, תהיו מסוגלים להסתדר טוב יותר עם מה שנועדתם להיות כאשר נולדתם בגוף הזה. אז תהיו מסוגלים לחיות את חוויות החיים המאושרות שאותן באתם לחיות כאן.
לפני שנולדת, מנקודת מבטו של מקורך, שיגרת לדרך מחשבה על יציאה להתממשות בגוף הפיזי הזה.
מנקודת מבטו של מקורך, ילדת את הרעיון או המחשבה על אתה.
חוק המשיכה הגיב לרעיון וזימן את ההתממשות שהיא אתה.
כעת, בגוף הזה, אתה יולד רעיונות מתרחבים על חייך.
חוק המשיכה מגיב כעת לרעיונות האלו ומזמין אותם להתממש.
כעת, מתוך נקודת מבט קיימת, מחשבה אחרת מופיעה.
חוק המשיכה מגיב לאותה מחשבה, ונוצרת תנופה.
התנופה הזאת - שנגרמה על ידי תגובתו של חוק המשיכה למחשבה - היא זרם החיים.
להרפות מהמשוטים
כאשר אתם מקבלים במודע את אופיה הנצחי של ישותכם, קל מאוד להבין את הרעיון המדבר על התרחבות אינסופית. כאשר אתם מודעים לכך שאתם ישות שמתרחבת לנצח, הרעיון לחיות את חייכם בסביבה הפיזית המגוונת והפנטסטית הזאת, שבה רעיונות חדשים נולדים ללא הרף, נראה הגיוני לחלוטין. כאשר אתם מבינים שאתם ישות נצחית ושבאותו זמן אתם ממוקדים פיזית כאן, אתם מתחילים לראות את תהליך הבריאה בבהירות רבה עוד יותר.
כאשר אתם זוכרים שהישות הפנימית שלכם מגיבה תמיד לרעיון המורחב שהחיים הפיזיים שלכם ילדו, אתם מתחילים לחוש את התנופה של הזרם הזה. לסיום, כשאתם מבינים שחוק המשיכה מגיב לאותו רעיון באותה רמת אנרגיה המשמשת לבריאת עולמות, תקבלו מושג נוסף על תנופתו של הזרם.
מתוך הראייה הרחבה של חוקי היקום ושל מקומכם החשוב בו, אנחנו יכולים להזכיר לכם בבהירות שכל מה שאתם רוצים מצוי במורד זרם הבריאה המופלא הזה. כאשר אתם נרגעים ומתכנסים לתוך הטו?ב הבלתי?נמנע, שהוא המורשת האמיתית שלכם, אתם מתחילים אז לחיות את החיים באופן שאליו כיוונתם לפני לידתכם הפיזית.
פשוט הרפו מהמשוטים. רוב בני האדם לא מפסיקים לחשב את המרחק ממקומם הנוכחי עד למקום שבו הם רוצים להיות. "כמה עוד נשאר לי ללכת? כמה עוד נותר לי לעשות? כמה קילוגרמים עלי עוד לרזות?" ואתם שואלים זאת בעיקר משום שבמצבכם הפיזי, אתם נוטים לחשוב במונחים של פעולה.
אבל היינו רוצים שתבינו שכאשר אתם מתחילים להתייחס לעולמכם במונחים של ויבראציה ולא של פעולה, ובמונחים של חשיבה ולא במונחים של זמן, מרחב ומרחק, יכולתכם לסגור את הפער בין מקומכם הנוכחי לבין המקום שאליו אתם שואפים תהיה הרבה יותר יעילה.
לנוע בנהר החיים
לפעמים, גם כשאנחנו מדברים במשלים, כמו הסיפור עליכם שחותרים בקאנו בזרם הנהר, אתם עדיין רוצים ליישם עליהם את נטיות הפעולה שלכם. במילים אחרות, לא פעם ידידינו הפיזיים מקבלים את ההנחה שמה שהם רוצים מצוי במורד הזרם, לכן הם רוצים שנ?פנה אותם לכיוון הנכון, אבל אז הם רוצים לטוס במורד הזרם. "איך אני יכול להגיע במורד הזרם מהר יותר אל הדברים שאני רוצה? עלי להתמקד טוב יותר. עלי לעבוד קשה יותר, שעות ארוכות יותר".
אבל אנחנו מבקשים מכם להבין שהגישות המקובעות האלו הן שגורמות לכם שוב לשוט במעלה הזרם. כאשר הצלחתם לפנות ולנוע במורד זרם נהר החיים הזה, אין צורך לחבר מנוע לספינתכם כדי לגרום לה לשוט מהר יותר. הזרם כבר ייקח אתכם... רק הרפו מהמשוטים.
כששוב אינכם חותרים נגד הזרם - כאשר אתם מרפים מהמשוטים ונרגעים ומתכנסים לתוך הטוב הטבעי שלכם - הזרם, שלעולם לא חדל לזרום עם מה שהפכתם להיות ועם כל מה שאתם רוצים, כבר ייקח אתכם אל עבר מאווייכם.
האמונה שצריך להתגבר על משהו מובילה אתכם אוטומטית אל מעלה הזרם. כשאתם מבינים שקל מאוד להגיע אל כל מה שאתם רוצים, אתם זורמים אוטומטית במורד הזרם. וברגע שאתם מבינים זאת, אתם מבצעים את אמנות האיפשו?ר, אתם מרשים לטוב הטבעי שלכם לזרום אליכם, ולכם לזרום - אליו. וזוהי אמנות האיפשור - לאפשר לעצמכם להיות ה?אתם שהחיים גרמו לכם להיות.
מתוך הספר "כוחם המדהים של הרגשות", מאת אסתר וג'רי היקס, שראה אור בהוצאת "מודן". 285 עמ'.
