פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קבלו בדיחה: אובמה בעד ירושלים מאוחדת

      שער ה"ניו יורקר" בו הוצג אובמה כטרוריסט, הכעיס את הליברלים בארה"ב. למה קשה לצחוק עם ועל המועמד השחור?

      "כבר הורדנו חסכנות, כנות ותמציתיות מרשימת המעלות הקיימות במירוץ הנוכחי לנשיאות", כתב השבוע ג'יימס רייני מה"לוס אנג'לס טיימס", "אז למה שלא נוריד גם את חוש ההומור מהרשימה?".

      הקריקטורה של ברק ומישל אובמה, שפורסמה השבוע על שער המגזין "ניו יורקר", בה מוצגים השניים כטרוריסטים מוסלמים ששורפים את דגל ארה"ב ומוקירים את פועלו של אוסמה בין לאדן, הפנתה זרקור לסוגיה נוספת בהתמודדות בין הסנאטור מאילינוי ליריבו הרפובליקני ג'ון מקיין - גבולות ההומור. הן של הקומיקאים, הן של הפוליטיקאים, והן של הציבור. הדמוקרטים והרפובליקנים איחדו לרגע כוחות וכינו את הקריקטורה "חסרת טעם ופוגענית".

      בזמן שמקיין סופג קיטונות של בדיחות על גילו המופלג (72), על הפיכתו מפוליטיקאי עצמאי לעוד שמרן סטנדרטי, או על חוסר יכולתו להשלים שני משפטים מבלי להרדים את קהלו, קל לשים לב שתוכניות האירוח והסאטירה האמריקאיות מתקשות לכוון את חצי ההומור שלהם לעברו של אובמה.

      "אנחנו מתבדחים על חשבונם של אנשים בסביבתו, לא ממש עליו", אמר השבוע ל"ניו יורק טיימס" מייק סוויטני, הכותב הבכיר של התוכנית "לייט נייט" עם קונאן אובריאן. "אנחנו עופות אוכלי נבלות", הסביר ג'ון סטיוארט מה"דיילי שואו" הפופולרית. "אנחנו מחכים שם למעלה ותוהים, 'האם הוא נראה חלש? האם הוא כבר התייבש? יאללה, בואו נתקוף'".

      תסתכל קדימה, קצת הצידה, תעפעף

      כמה סברות עולות כשנבדקת הסיבה בגינה אובמה אינה מושא לפאנצ'ליינים שנונים. "הוא איננו מטופש בשום צורה", מסביר מייק בארי, כותב בדיחות בעל ותק של כמה עשורים טובים. "הוא לא דמות קומית". סוויני מה"לייט נייט" סבור שהבעיה היא דווקא אצל הכותבים עצמם: "הרבה אנשים מתרגשים מהמועמדות שלו", אמר, "והם אומרים 'היי, אל תתקפו את הבחור הזה. הוא חדש ונקי, תוותרו לו'".

      ג'ון סטיוארט, מצדו, זיהה חוסר נעימות דווקא אצל הקהל. באחת התוכניות שלו החודש שיחרר סטיוארט כמה קטנות לכיוונו של אובמה, ונתקל בשקט מתמיה. "מותר לכם לצחוק עליו", קרא לבאי האולפן.

      נדמה שמי שמצא את הדרך הטובה ביותר לצחוק על אובמה הוא העיתון/אתר הסאטירי The Onion. "האוניון" כיוון לנקודה החזקה ביותר של אובמה - יכולתו להלהיב המונים בעזרת נאומיו מעוררי ההשראה, ותקע בהם סיכה מחודדת. בעמוד המועמדות שלו נכתב שדרכו המועדפת להרגיע את תומכיו היא "להנהן בראשו בתוגה בעודו אוחז את הפודיום", והגדירו אותו כ"פרו-תקווה, וגם תומך בחלומות".

      בכתבה שפורסמה לפני מספר שבועות, וכותרתה "אובמה מתרגל את תנוחת ה'להסתכל לעתיד' שלו", תוארו סדרי העדיפוויות של המועמד הדמוקרטי, שרואה בתנוחה זו "חיונית להצלחת הקמפיין שלו". כאן עבר "האוניון" לתאר בפרוטרוט את גבו המקושת, חזהו המובלט, כתפיו המופרדות זו מזו "בזווית קטנה רק במעט מ-14 אחוזים, ואת מבטו המקובע לנקודה שנקבעה מראש, במרחק כ-500 מטרים".

      "יועציו אומרים שזה נותן את האשליה שאובמה מסתכל לעבר עתיד ורוד, אולם הזוויות של שפתיו מעידות כי הוא מכיר בבעיות ההווה", נכתב בקטע הסאטירי. "כל פרט חשוב, כדי שלא ייראה מוטרד, אדיש, או שלא איכפת לו משימור הסביבה לקראת הדורות הבאים".

      שחור לא מצחיק לבנים

      אולם אין בין כל אלו ולא חצי דבר עם חוסר היכולת של מחנהו של אובמה לצחוק על עצמו, או לחילופין, לזהות את החצים הסאטיריים שהושחזו באותו שער של ה"ניו יורקר". "זה נראה לי ברור, כמו גם לילד בן השמונה שלי", המשיך ג'יימס רייני מה-"LA טיימס", "שהקריקטורה הייתה פרודיה. במילים אחרות, הבדיחה לא הייתה על משפחת אובמה, אלא על אותם אנשים שמנסים לפגוע בהם".

      משום מה, הדמוקרטים לא הבינו את הציניות. "כותרת האיור הייתה 'פוליטיקת ההפחדה', והיא איננה התקפה על אובמה", הסביר עורך המגזין, דייויד רמניק, את המובן מאליו. "נהפוך הוא, זוהי התקפה על אלו שעושים מניפולציות ומשקרים לגביו, ואנחנו מפנים אליהם מראה".

      כמובן שמעל לכל זאת קיימת העובדה הברורה - צבע עורו של אובמה מקשה על קומיקאים לבנים לעקוץ אותו. "אם הקהל חושב שהוא שמע משהו שמריח מגזענות, הוא לא יצחק", אמר אחד הכותבים של דייויד לטרמן. אולם לשחורים אין שום בעיה לצחוק על אובמה. "החבר'ה האלה לא יכולים לגעת בנושא הגזע", אמר הקומיקאי השחור דייויד אלן גריר. "אבל אין לי שום סימפטיה כלפיהם, ממש לא. היו להם 200 שנה בהן סיפרו בדיחות נשיאותיות. עכשיו זה הזמן שלנו".