עד הטיפה האחרונה

הדו"ח מטיח ביקורת נוקבת כלפי התנהלות הרשויות בנושא משק המים במהלך השנתיים האחרונות, וקובע כי "משק המים בכללו נמצא על סף קריסה". הדו"ח מציין כי "אין כל ספק כי חלק ממקורות המים שלנו מזוהמים. אנו עומדים בפתח תקופה בה לא ניתן לספק את המים כמות שהם, אלא יהיה צורך בטיפול קפדני להרחקה של מזהמים".

עוד קובע הדו"ח, כי משבר משק המים "נובע מהזנחה בת שנים רבות. מחד, הגענו לתחתית מאגרי המים שלנו. מאידך, התגלו מספר רב של מקרים בהם התברר כי המים הנשאבים מהאקוויפרים, עלולים להיות מזוהמים ולהכיל חומרים האסורים בשתיה". התוצאה: "באוכלוסיה מתערער האמון במערכת המים ורבים חוששים לשתות את מי הברז".

פרק נכבד מוקדש לטיפול במי קולחים (מי ביוב מטוהרים חלקית המיועדים בעיקר לשימוש חקלאי). כאן גורם היעדרה של מדיניות כוללת לאיבוד משוער של 200 מליון קוב קולחים מטופלים שנשפכים לים, במקום שייעשה בהם שימוש חקלאי. עוד מתברר, כי קולחים ברמות לא מתאימות מגיעים לנחלים, וגורמים לזיהום הנחל ולמפגעים תברואתיים וסביבתיים הרסניים.

הדו"ח ממליץ לפתח "תרבות צריכת מים הולמת אזורים שחונים". הכוונה: ריסון צריכת המים הביתית, חיסול גינות ומדשאות הצורכות כמויות נכבדות של מים ובמקומם שתילת זנים המתאימים לאקלים שחון. על החקלאות להתבסס על גידולים הצורכים מעט מים, להתבסס יותר על ניצול מי הגשמים כדוגמת כרמים, זיתים, "ושאר שבעת המינים". לקדם מערכת חינוך והסברה לחסכון במים ומערכת תומכת בתכנון גינות נאות ובהתקנת אביזרים חוסכי מים.