לדעת מחברי הדו"ח, "היותה של ישראל הצפופה ביותר במדינות העולם המערבי, מחייבת התייחסות למשאבי הקרקע כמשאבים מוגבלים וחיוניים, יותר אפילו ממשאבי המים". בשורה התחתונה, הנושא לא קודם כלל במהלך השנתיים האחרונות, ומבחינות רבות חלה בו נסיגה משמעותית: נמשך והוגבר קצב הפרבור, והוסרו מגבלות לגבי שימושים לא נאותים בשטח הפתוח המועט המצוי באזורי הביקוש.
מצוקת השטחים הפתוחים נובעת "מלחצים של בעלי עניין, המלווים בלובי פוליטי ובהון רב, מביאים לחוסר אונים של רשויות התכנון והרישוי, כפי שהם עצמם מודים". התוצאות: "מורגשת אוזלת יד, אף שמדובר באיום לנזק ממשי ובלתי הפיך לסביבה במדינת ישראל, נזק שיפגע בעתיד במהות החיים בארץ. מצער כי המשרד לאיכות הסביבה, ואף ארגונים סביבתיים מרכזיים לא פעלו בנחרצות הנדרשת כנגד מגמות אלו".
ההמלצות העיקריות כוללות, בין השאר: מניעת הקמת ערים חדשות והגבלת הפירבור, השימוש בשטחים פתוחים, בשטחי יער ובשטחים פתוחים עירוניים לצורך בינוי. מומלץ לקדם ולממן בשנתיים הקרובות תכנון לשיקום שכונות במספר ערים, תכנון שיקדם פעולות שיקום שימומנו ע"י הון פרטי. יש לחזק ערים בפריפריה, בעיקר חיזוק הערים והעיירות בדרום.
הדו"ח טוען עוד, כי כביש חוצה ישראל הינו בגדר עובדה קיימת, ועל המאבק להתמקד עתה במניעת בינוי חדש לאורכו.
עד הדונם האחרון
תמר נהרי
23.10.2001 / 18:08