פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפסקת אש

      אמנות הלחימה הזו מאפשרת בחירה בכל רגע ולרוב ההחלטה שעולה מבפנים היא דווקא לא להילחם - הלקסיקון שלנו הגיע לטאי צ'י

      טאי צ'י

      לצורך ביאור הערך הכמעט הכי פופולרי של הלקסיקון, הזמנו לשיחה קצרצרה את עדי אשר, מורה לטאי-צי' בסגנון ה-יאנג.

      האם תוכל להסביר בבקשה להדיוט שלא התנסה בכך מעולם, מה זה בדיוק טאי-צ'י?

      קודם כל, יש לבטא זאת כראוי ולכן יש לומר טאי-ג'י צ'ואן. את המלים האלו אפשר לתרגם כאגרוף הנעלה ביותר.

      אגרוף? יענו מכות?

      בדיוק. למרות הלוק הניו-אייג'י של השיטה, זו אמנות מזרחית שיש לה פן לחימתי מאוד אכזרי: בעת קרב, היריב בעיני אמן הטאי-ג'י הוא לא יותר ממטרת קרטון שצריך לקרוע אותה.

      בהשוואה לקארטה הרי שמדובר באמנות לחימה רכה. בהתחלה לומדים את התנועות, אחרי תקופה, לרוב כמה שנים, התנועות מתחילות להיות יותר פנימיות, עמוקות ואז כשהן עולות בחזרה למימד הגופני, ניתן לשלוט בכוח בצורות יוצאות מגדר הרגיל. בשלב הזה, הצ'י הולך למקום אליו מכוון הלוחם ומשרת אותו בהתאמה. אם התכוונו להפחיד, אנחנו נפחיד, אם התכוונו להגן, אנחנו נגן וגם אם התכוונו לחבק, התנועה שתצא תביע חיבוק.

      ומה לגבי כל המבוגרים בפארקים שמתאמנים בטאי-צ'י, זה קורס הגנה עצמית במסווה?

      התחכום שבה נבנתה שיטת הטאי-ג'י אפשרה להוריד ממנה את המימד הלחמתי ולהפוך את העניין לבריאותי בלבד כשהתנועות משמשות לכיווץ ומתיחת איברי הגוף. הגמישות של הטאי-ג'י להפוך לתרגילי ריפוי ובחזרה לתרגילי לחימה, הופך אותו לייחודי כל כך. אמנות לחימה שמאפשרת בחירה, מאפשרת בכל רגע ומתוך שלווה אמיתית להגיע להחלטה הנכונה ביותר ולרוב בטאי-ג'י הלוחמני, ההחלטה שעולה מבפנים, היא דווקא לא להילחם.