פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לקצר את הקיץ, ויפה חופשה אחת קודם

      ישי אביאור חושב שהעובדה שבארץ מספר החופשות לתלמידים הוא הגבוה בעולם ביחס להורים, פוגע בתלמידים, בהורים, במורים ובמשק

      לא משנה איך נסתכל על זה, החופשות של תלמידי ישראל ארוכות מדי. תשאלו את בני הנוער שמתעקשים לעשן נרגילה מתחת לחלון הבית שלי בכל קיץ, במשך חודשיים רצופים. תשאלו את העובדות היבשות – ישראל עומדת בראש מספר ימי החופשה של התלמידים ביחס להורים בעולם.

      השאלה, אם כן, אינה "האם החופשה ארוכה מדי", אלא מי מחזיק בדעות הקצה השונות. לצערי, בדעה של חיים אברהם מחזיקים כמעט בלעדית תלמידי בית הספר ואולי המורים, שרואים בחופשה מעין "הטבה" למקצועם הקשה. מולם, לעומת זאת, ניצבים כמעט כל היתר. ההורים העובדים, ראשי המשק ומומחי החינוך.

      ילדי ישראל זוכים למספר ימי חופש גבוה במיוחד, בעוד שההורים שלהם זוכים לפחות ממחצית מימי החופש המוענקים במדינות מערביות אחרות. במהלך שנת הלימודים, לדוגמא, התלמידים זוכים ל-47 ימי חופשה בחגים (כולל שבתות) בעוד ההורים זוכים לתשעה ימים בלבד, וזה עוד לפני החופש הגדול.

      המשק ירוויח

      חיים אברהם מתנגד להצעתה של יערה ישורון, הקוראת להשוות את מספר ימי החופשה של הילדים לזה של ההורים, וטוען שאם ההורים לא מסוגלים להסתדר עם ילדיהם, שישלחו אותם לפנימיות או לאימוץ. אבל להצעה של ישורון הובילו גורמים רבים המנותקים מ"סבלם" האישי של ההורים.

      ילדים ובני נוער זקוקים למסגרת. הדבר הוכח בכל מחקר פסיכולוגי חינוכי, בכל מדינה אפשרית. בעוד ימי הלימוד בשאר מדינות המערב ארוכים יותר וחופשות הקיץ והחורף קצרות יותר, מערכת החינוך הישראלית מתירה כל רסן ומאפשרת לילדי ישראל לבלות כשליש (!) מהשנה הקלנדרית מחוץ למערכת כלשהי. לא, ההורים לא צריכים למצוא עזרה חיצונית – ויקרה - בשביל למלא את החלל הזה, בעודם עובדים – הרי הם אינם זוכים לחופש, ולא יכולים לבלות עם ילדיהם ככל שירצו. על המערכת להשתנות ולהתעצב.

      טענתה של ישורון כי קיצור החופשה הינו "צעד חברתי שיועל לכלל המשק הישראלי" גם היא עובדה. הורים רבים נאלצים לקחת ימי חופש שאינם מוגדרים כחוק, על מנת להשגיח על ילדיהם באותם עשרות ימים בהם לילדים יש חופש, ולהורים לא. פחות ימי עבודה, פחות תפוקה, פחות ייצור, פחות כסף. עם השינוי יתייעל גם המשק. אני יודע, חוסר מעש אולי נתפס כבידור החביב ביותר על מיטב הנוער הישראלי (יחד עם שאיפת אדי דבק מגע, למשל), אבל הוא לא מומלץ על ידי יודעי דבר.

      מעבר לכך, השבוע פורסם השכר הממוצע במשק, שעומד על כ-8,000 שקלים בלבד. אם נשים בצד את מילת המפתח, ממוצע, ונתחשב בסכום הזה בלבד, נראה כי לא קל לממן בו צוות הווי ובידור למספר ילדים למשך חודשיים רצופים, שלא לדבר על ארבעה חודשים במצטבר במשך השנה. לא, זו לא התבכיינות של ההורים, זו המציאות. קייטנות, שגם הן דורשות תקציב אדיר, ממלאות שלושה שבועות בלבד מתוך שמונה. מי יממן את חמשת השבועות הנותרים, בהם ההורים בעבודה? גאידמק?

      המורים ירוויחו, וגם התלמידים

      אברהם אף התרעם על משפטה של נציגת משרד החינוך שרה רויטר כי "זה שילד מגיע לכיתה א' ליומיים ויוצא לחופשות החגים זה לא נכון פדגוגית". גם פה לא ברור לי על מה ההתרעמות - מובן לחלוטין שתלמיד חדש יתקשה ללמוד ולהתרגל למסגרת עם הפסקות מפוזרות. כמו שאמרה רויטר, מבחינה פדגוגית זה פשוט לא נכון. היא לא התווכחה עם חגי היהדות, אלא עם הדרך.

      אם משרד החינוך היה מקצר את חופשת הקיץ ויוצר חופשה מרוכזת בחגים, המצב היה נראה אחרת. יותר מזה - אם משרד החינוך יקצר את חופשת הקיץ, יאריך את יום הלימודים ויקצר את שבוע הלימודים לחמישה ימים, תתקיים בישראל המהפכה שכל העולם המערבי עבר כבר לפני שנים.

      מהצד השני נמצאים המורים, אשר מבקשים לעורר את תשומת לב הציבור לשכרם הנמוך ותנאיהם הקשים. כבן לאשת חינוך, אני מכיר את הקשיים מקרוב, אבל אני מכיר גם את הצד השני. לא ייתכן שהמורים ידרשו העלאה משמעותית בשכרם, כשהם עובדים ארבעה חודשים פחות מכל עובד אחר במשק.

      קיצור החופש הגדול אם כן יועיל גם למורים – שיקבלו ימי עבודה נוספים בשכר - וגם לתלמידים. "מסות החומר הדחוסות" שמועברות לתלמידים יועברו לאורך זמן ארוך יותר, ויינתן זמן רב יותר להבין וללמוד אותן. כולם ירוויחו מקיצור החופש הגדול. אולי חוץ מהילדים שנהנים לעשן נרגילה בחצר הבית שלי, כל שנה, במשך חודשיים רצופים.