יומיים
בעיתון של המדינה אפילו לא מתלבטיםביום ראשון, כשכבר היה ברור שהשרים
יצביעו בעד העסקה, החליטו ב"ידיעות" לנקוט עמדה. "תחזירו אותם", זעקה
כותרת שער פופוליסטית גם בסטנדרטים של "ידיעות". בלי דיון, בלי בעד
ונגד. לפחות לא בשער, זה שרואים בקיוסקים. גם ב"מעריב" לא התאפקו וביקשו
שנסתכל בעיניים הדומעות של ההורים, אבל ניסו לאזן עם טור של בן דרור
ימיני. ב"הארץ" אמנם תמך מאמר המערכת בעסקה, אבל עמוד השער היה סטרילי.
ביום שני נראה היה ש"בידיעות" נבהלו מעצמם. בהחלטה עריכתית תמוהה צומצמה
עסקת החטופים לממדים של סטריפ עליון צנוע, ואת השער תפסו עליית מחירי
הדלק והזכייה של ספרד ביורו.
ע"ש
מוספים
מצגר, בנקים או מנהל בארגון פשע?אומרים שתחקירים זה מה שהולך היום.
שזה הסיכוי האחרון של העיתונות המודפסת לשרוד. אז ב"סופשבוע" שוב חוזרים
ליונה מצגר. הפעם מביאים עדות של צלם שכבוד הרב הראשי ביקש ממנו להתפשט
ולשכב על המיטה. וב"7 ימים" מביאים עדויות של בכירים בבנקים, שתיאמו
את מחירי העמלות. וב"מוסף הארץ" מגלים איך הפך עו"ד ברק בופמן למנהל
בארגון הפשע. וגם מצליחים לשרבב לשם את שמו של רפי גינת, עם ניסוח פתלתל,
מהסוג שמסכמים עליו עם היועצים המשפטיים. עכשיו רק צריך לברר למה החליטו
שם ללכת בשער על הכתבה המי-יודע-כמה על כך שבישראל יש יותר מדי חופשות
לתלמידים.
ע"שחדשות
גם לינוי בר גפן עוברת לערוץ הבידור
אפשר בהחלט לחשוד שאסכולת סדר היום מתה. הקהל מתבקש לעמוד על רגליו
לשירת "התקווה". העורכים והכתבים לא מפסיקים להיגרר, ומדי פעם משיבים
אש באקדח קפצונים ופוצחים בכתבה או נאום עתיר פאתוס ב"תיק תקשורת" כדי
לחשוף את העומדים מאחורי הספין האחרון. לא מוגזם לחשוב ש"מה קורה?",
התוכנית החדשה של לינוי בר גפן, היא עוד תוכנית בידור. אפילו החדשות
של בר גפן יישענו על מדד הגולשים והמקליקים, וכך גם ייקבע סדר החשיבות
שלהם. ואנחנו? רק נרוויח: נקבל שערוריות מין, חשדות להטרדות מיניות
ועוד קצת מין. הפעם אפילו בלי שניאלץ לעבור את ייסורי הפרשנות המדינית/צבאית/ביטחונית
ההכרחית.
מ"מ בידורונים
כן, הן חברות. לא, היא לא שם בגללהצריך להכתיר את מאיה בצלאל למרענן
הרשמי של הקיץ. לא שיצא לי לראות אותה בפאנל של "טינופת" (הלייט נייט
החדש של { ,(HOT@\{\ אבל הראיון הספיק לי. סוף סוף ראיון לא פלצני עם
בחורה אמיתית, מישהי שמזכירה קצת את רותם אבוהב, רק עם שורשים בקרית
גת. כן, העיר של נינט, וכן, הן חברות. ולא, היא לא שם בזכותה, כפי שטרחו
ב"רייטינג" להדגיש שוב ושוב. כי גם אם היא לא שם בזכותה, זה עדיין לא
מזיק לכתוב כמה פעמים את השם "נינט". אבל בצלאל לפחות הצליחה לגרום
לחברי המערכת הציניים, שהודו שהם מטומטמים, לסווג אותה כ"החברה הוונאבי
של נינט".
ל"ג